ההלוויה של מנהיג הזרם החרדי נהפכה למפגן של עוצמה של הזרם החרדי. ביום בו סגרו את גוש דן שלחנו את הכתב שלנו לשוטט בין מאות אלפי המאמינים שהגיעו מכל הארץ לנחם ולנסות להבין מה סוד הקהילה החרדית שמעורר בציבוריות הישראלית כל כך הרבה אמוציות לטוב ולעיתים גם לרע
יש לי לא מעט ביקורת על החברה החרדית : הדוגמטיות, הבוז כלפי כל מי שלא הם. תחושת העליונות וההתבדלות ועוד אבל אתמול שהסתובבתי בין הבתים הישנים והרחובות שהפכו לנהרות אדם הרגשתי שאני גם יכול ללמוד מאותה חברה שמעלה על נס לא את מי ש'מגניב' מעודכן צעיר ויפה אלא את מי אותו רב ישיש בין יותר מתשעים שחי בפשטות וצניעות מופלגת והקדיש את מרצו ללימוד – בדיוק כמו שאריסטו החשיב את המעלה החשובה ביותר והיא הלימוד. אולי זה לא לימודי מדע כפי שהיינו רוצים אך אני עדיין מלא הערכה כלפי חברה שרואה בספרים ערך כך שבכל בית שביקרתי בו – גם עם הקירות מתקלפים והמטבח לא חדיש ארון הספרים שעומד במרכז הסלון תמיד נראה נוצץ ועמוס עד לעייפה בספרים. אפילו האנשים שעומדים ברחוב מנצלים כל רגע פנוי ללימוד.
היבט חשוב לא פחות הוא הסולידריות והקהילתיות : אתמול למשל ראיתי בלא מעט מהבניינים שאזרחים מן השורה הציבו דוכני מזון ומים לטובת האלפים של הגיעו ללוות את מיטת הרב. וגם תרבות הגמ"חים – אותם 'גמילות חסדים' כמו גמ"ח שירותים שהעניקו תושבי בתים למנחמים הרבים
היבט נוסף הוא הרעיון שסיפור יכול להעניק משמעות: בעידן שבו כל סיפור הוא כר נוח לפייק ניוז ומקסימום מעלים 'סטורי' הנה חברה שבה סיפורי מופתים וסיפור עתיק יכול להעניק משמעות כך שלהיסטוריה ולזמן עצמו יש משמעות. פגשתי תלמידי תורה שסיפרו על סיפורי מופתים על הרב קנייבסקי.
