האמנית הבינלאומית היהודייה פולי אפפלבאום מציגה לראשונה מבחר מיצירותיה בגלריה 'מגזין 3' ביפו. האמנית שהציגה כבר בכל המוזיאונים הנחשבים בעולם מציגה מיצג צבעוני גדול ממדים שלוקח השראה מהמדבר בוויומינג, הר בקולרדו ואפילו מהים האדום אצלנו "כמו לשוטט בציור קומיקס" מגדירה את עבודתה האוצרת כרמית גלילי
פולי אפפלבאום היא אמנית בעלת שם עולמי החיה ויוצרת בניו יורק. היא מוכרת בזכות הצבות מלאות אנרגיה וגדולות-מימדים בשלל צבעים, בהן היא משתמשת בטקסטיל, עבודות קרמיקה וציור. אפפלבאום מציגה באופן רצוף מאז שנות ה-80 בארה"ב ומחוצה לה. עבודתה חוצה מדיומים, מרישום להדפס וציור ועד פיסול ומיצב, ועוסקת בין היתר בצבע, הפשטה, פופ ארט, פמיניזם, קולנוע, מלאכת יד ועיצוב. בעבודתה היא חוצה גבולות בין שדות שהודחו לשוליים או נתפסו כנחותים בעולם האמנות ופועלת כדי לשלבם לכדי יצירה אומנותית אחת החולשת על כל החלל.
בתערוכת היחיד שלה במגזין III יפו מציגה אפפלבאום מייצב אימרסבי והופכת את חלל התצוגה למרחב אקטיבי ואנרגטי בו הצופה מוזמן לחוות את העבודות כשהוא הולך מסביבן ועליהן, מוקף בצבעים, אובייקטים ומשטחים.
החלל יוצבו שתי עבודות רצפה גדולות מממדים, האחת "Red Desert", עבודה באורך ששה מטרים מבד קטיפה, מאוסף מגזין III לאמנות עכשווית, אליה היא מצרפת עבודת רצפה חדשה, "Red Desert, Red Mountain, Red Sea" ,שטיח באורך שמונה מטרים שנארג בעבודת יד מסורתית במקסיקו. לצד שתי עבודות אלה מוצגת עבודת קיר צבעונית להפליא "Red Waves" המתנשאת לגובה חמשה מטרים.
תערוכה הנוכחית של אפפלבאום עוסקת בצבע, נושא מרכזי בעבודתה. הצבע האדום מגיע על ידי אפפלבאום אל החלל של מגזין III יפו מנופים ספציפיים של מדבר בוויומינג או פסגה בדרום קולורדו, ומרפרנסים תרבותיים ביניהם ל"מדבר האדום", סרטו של אנטוניוני מ-1964, בו בחר הבמאי האיטלקי המפורסם לצבוע חלק מהפילם לאחר הצילומים, או במילותיו: ״אני רוצה לצבוע את הסרט כפי שצובעים קנבס: לשלב בין צבעים שונים, ולא להגביל את עצמי רק לצבעים טבעיים״ או לציטוט של האמן והמעצב הנודע יוזף אלברס ״אם מישהו אומר אדום – שמו של הצבע, ושני אנשים מקשיבים לו, אפשר לצפות שבדעתם יעלו חמישים גוונים של אדום״. השימוש שעושה אפפלבאום לאורכו ולרוחבו של חלל מגזין III יפו בצבע האדום על כל גווניו, מייצר תחושה עזה של עולם בדיוני התלוש מהמציאות הנשקפת מבעד לחלונות הענק של החלל.
עבודות הרצפה של אפפלבאום, להן היא קוראת "Fallen Paintings" הן יסוד מרכזי בעבודתה. כמי שהחלה את דרכה כציירת, ההעברה של ציור אל עבודת רצפה – אובייקט שניתן לגעת בו, לשבת עליו ולצעוד לאורכו – מאפשרת לאפפלבאום לחקור את קווי הגבול של הציור לצד הפיסול, כמו את הקו המפריד שבין ציור לקולנוע. מעבר לחקירות הללו, מחויבותה של אפפלבאום למלאכת היד המסורתית, בין שבאופן ישיר, כמי שעובדת כבר שנים בחומר קרמי, או בתוצר עבודת היד של אחרים שהיא משלבת בעבודות שלה היא אפשרות נוספת לחקירת הגבולות שבין אמנות, מלאכת-יד ועיצוב.
תערוכות היחיד של האמנית הוצגו בכל רחבי ארצות הברית ואירופה: מוזיאון ג'ורדן שניצר לאמנות של מדינת וושינגטון,ה-Belvedere 21 בווינה, אוסטריה מרכז ברלינגטון לאמנויות, ורמונט (2014); ה-Art Room במומבאי, הודו (2013) ורבים נוספים. מיצגיה הוצגו במוזיאון המטרופולין, ניו יורק; המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, ומוזיאון Magasin III לאמנות עכשווית, סטוקהולם, שבדיה.
