סיניה זילברמן, מעצבת פנים מתל אביב חזרה לפני ארבע שנים מחו"ל והייתה צריכה לפנות את דירת אמא. במקום לשים בפח את הפיצ'פקעקס היא החליטה להניח על ספסל מול גן העיר במה שהפך לאחר זמן מה ל'ספסל הנתינה' הראשון. אחריו הגיעו עוד 50 ולאחרונה היא החלה במיזם חדשה 'בית נתינה' לילדים בגנים בבתי הספר.
סיניה זילברמן, הוכיחה לי שלפעמים כדי ליצור שינוי לא צריך לעשות דווקא מהפכות גדולות או אפילו ליצור יש מאין אלא פשוט להעניק חיים חדשים לדבר קיים. לפני ארבע שנים אחרי שחזרה משהות ארוכה בשוויץ היא הייתה צריכה לפנות את תכולת ביתה של אמא שהלכה לעולמה.
עם תודעת מחזור שהפנימה בימי שהותה בשוויץ (שם מדביקים מדבקות קנס מיוחדות על עודף אשפה) היא החליטה לפנות חלק מהפיצ'פקעס בעלי הערך הסנטימנטלי למחסן ואת היתר היא החליטה להניח על הספסל מול הבית. כעבור יום התכולה נלקחה והיא שוב מילאה וחוזר חלילה. היא קראה לזה 'ספסל הנתינה' (ברחוב הדסה בת"א) וחברות ומכרים החליטו לשים אף הם חפצים לשימוש חוזר שהונחו בארגזים מיוחדים "מיזם 'ספסל נתינה' הוקם במטרה, לאפשר לחברי הקהילה לתת ולקבל פריטים טובים שאינם צריכים ויכולים לשמש את האחר.
המטרה היא לחיות חיים מקיימים יותר, להקטין צריכה, להגדיל שימוש חוזר ולשמור על כדור הארץ וכן לעודד שיתוף בקהילה". המיזם הנפלא התפשט בכל הארץ וכבר מונה יותר מחמישים ספסלים. הדבר הבא של זילברמן הוא הקמת 'בתי נתינה' בבתי ספר וגני ילדים.
אחד מהם היא חנכה השבוע בחיפה "זהו מקום שבו הילדים שותפים לתפיסה הזו" היא הסבירה לי בעת המפגש אתמול 'בגן קרית ספר' שם נוצר שיתוף פעולה בין המחלקה לאיכות הסביבה בעירית תל אביב, מנהל הקהילה ופעילים חברתיים בשכונה והתוצאה : מפגש קהילתי שכולל הצגת חינוכית על קיימות, יריד תחפושות יד שנייה ואווירה כיפית "הדברים הללו קורים הרבה בזכות עשות המתנדבים שלנו שדואגים שהספסלים יהיו מאורגנים ונקיים".
