העיתונאי והמרצה לכלכלה משה פרל ערך מסע חובק עולם בעקבות הכסף וחזר עם ספר מלא תובנות: בטנזניה הוא פגש את השבט הציידים לקטים האחרון שמתנהל לפי 'כלכלת מתנות', בלונדון הוא למד איך צואת סוסים איימה להכחיד את כלכלת העולם בראשית המאה שעברה. ובמזרח התיכון הוא למד איך לראשונה החל 'המירוץ אל העושר' כאשר שבט מקומי הבין לפתע שבמקום לאכול מזון אפשר פשוט לייצר אותו וליהנות מרווחים על העודפים.
משה פרל (61) הוא עיתונאי כלכלי וותיק שמרצה על כלכלה ותקשורת. בעברו הוא אף כיהן כיו"ר איגוד הבנקים כל העיסוקים הללו נראה שהובילו אותו לכתיבת הספר 'מסע בעקבות הכסף' אך זהו אינו עוד ספר כלכלי כפי שהתרגלו לראות בעשורים האחרונים שעוסק בעצות ליצירת כסף או לחיסכון בכסף סביב סביב הנושא של התפתחות אישית והוא גם אינו ספר על כלכלה במובן הצר של מה שלומדים תלמידי מנהל עסקים. 'מסע בעקבות הכסף' (הוצ' ידיעות ספרים) עוסק בהיסטוריה של הכסף הוא יותר נכון כיצד המצאת הכסף היוותה טריגר לשינויים היסטוריים ופרל בוחן זאת בשורה של אנקדוטות מרתקות שהיו חלק ממסע חובק עולם שעשה במהלך השנים האחרונות. באחד המסעות שלו הוא מגלה שלפני מאה ועשרים שנה העולם עמד בפני משבר סביבתי שקצת דומה למה שקורה היום וגם אז נערכה מעין 'ועידת גלזגו' בעיר ניו יורק רק שהאיום של אותם שנים לא ככל קרחונים נמסים ושרפות ענק אלא שימו לב – הערים הגדולות בעולם עמדו לטבוע תחת טונות של גללי סוסים "זה היה עולם שהיה מחובר במסחר טרנס אטלנטי ובתוך הערים כרכרות סוסים הובילו את הסחורות ממקום למקום" פרל מתאר עולם שבו אף לא חשב שמשהו יכול לשתק את הכלכלה שפורחת אך איום חדש התרגש על העולם "תחשוב על זה שסוס אחד מייצר 15 קילו צואה ביום, תכפיל את זה באלפי הסוסים שפעילים בעיר כמו ניו יורק ואתה מגיע ליותר מטונה וחצי גללים שהסוסים משאירים בכל יום בעיר ניו יורק. בלונדון חששו כולם שהיא תטבע תחת מפלס של 3 מטרים של גללי סוסים". מתאר פרל. הועידה התכנסה ולא מצאה פתרון שהגיע כמו הרבה פעמים במהלך ההיסטוריה מכיוון מפתיע כאשר כמה שנים לאחר מכן החל הנרי פורד לייצר בשיטת הסרט הנע את מודל טי בייצור המוני והפך באחת את הכרכרה למיותרת.
פרל משבץ בספר שורה של סיפורים ואנקדוטות כלכליות והיסטוריות תחת המירוץ של האדם לעושר פיננסי וחומרי. הוא מתאר זאת עם ביקורת כאשר הוא מתרפק בפרק הראשון על המפגש שלו עם השריד האחרון 'לכלכלת המתנות' שהייתה נהוגה בעולם טרם המעבר למטבעות וכסף . פרל טס לדרום מערב טנזניה כדי להצטרף למסע ציד עם שבט ההאדזה –שבט ציידים לקטים "הבנתי שאני הולך לפגוש את הנגטיב שלי ומצאתי סיבה חדשה לדאוג. אני, עירוני נשוי ואב שלושה, חי בפרבר תל אביבי, מכור למבזקי חדשות, חולם על דירות לילדים, מברר פעם בשבוע יתרות בחשבון הבנק. והם? חיים בשטח, מחליפים משפחה מתי שבא להם, אין להם בית לתחזק, הדבר האחרון שמעניין אותם זה "חדשות", הם ממש לא זקוקים לדירות לילדים, והיתרות שלהם הן לא כסף בבנק, אלא קלוריות בטבע שסובב אותם. איך, לעזאזל, נתַקשר?". זהו שבט קדמוני שנותרו ממנו פחות מאלף איש והם נודדים ממקום למקום כל חודשיים תלוי בזמינות המזון ומזג האוויר. פרל מתרפק על חבורת הציידים לקטים הזו "שחיה בשויוניות, ללא מעמדות עם קרקע ששייכת לכולם. הם לא הפכו את החיים שלהם לביזנס והם הגרסה האחרונה של המין האנושי בטרם החל המירוץ אל העושר".
מתי החל המירוץ אל העושר אתם שואלים ? לפי פרל וגם לדעתם של חוקרים רבים זה החל לפני כמעט 11 אלף שנים עם המעבר מחברה של ציידים לקטים לחברה חקלאית וזה קרה בשכונה שלנו באזור הסהר הפורה. שם החליטו אותם שבטים נודדים שמקום ללקט אוכל אפשר פשוט להשתלט עליו ולגדל אותו. "זה היה המפץ הגדול של העולם הכלכלי, הרגע שממנו והלאה שום דבר בחייו של המין האנושי לא יהיה אותו דבר. זה הרגע שבו באה לעולם לא רק התפיסה שאפשר לייצר כדי לספק את צרכינו, אלא גם המחשבה שאפשר לייצר יותר ממה שחייבים. לתכנן את העתיד" לפי פרל זהו רגע מכונן בתרבות האנושית אולי 'החטא הקדמון' הגדול מכולם שגרר בעקבותיו את הניתוק של האדם מטבע כך במקום לראות עצמו שייך לטבע הוא רואה עצמו לפתע כבעלים עליו. זהו הרגע שבו גם נוצר לאדם עודפי ייצור ואז יש על מה לריב.
