ראיון מרתק עם אחד הסופרים הישראלים המוערכים ביותר, חיים באר, שמספר על ההויה הירושלמית שלו
חיים באר הוא איש של מילים, אין ספור מהם אפשר למצוא בספריו וכמו כן בשירים שחיבר, אותנו עניין אילו מילים יש לו לומר על העיר י-ם בה הוא מתגורר שנים.
בין הסיפורים שלו, לשיחות הסקייפ שהוא מנהל עם חברים בחו"ל, באר הקדיש לנו זמן מה, בו סיפר ל-'jerusalemtimes' מה הוא חושב על מצבה של י-ם, למה לדעתו העיר הזאת נמצאת כל הזמן בחזית ומדוע דווקא הר המנוחות בגבעת שאול קרוב ללבו.
"מהרבה בחינות י-ם היא החזית של הקונפליקט היהודי ערבי, או ישראלי פלסטיני", הוא אומר. כששאלתי את באר מה הוא חושב על גל הטרור שאיתו העיר מתמודדת לאחרונה, כמצופה מסופר לא קיבלתי תשובה בנאלית אלא נפרשה לפני ההיסטוריה של העיר דרך סיפורי התנ"ך.
"המדרש מספר שדוד המלך חפר יסודות לבית במקדש הוא רצה להגיע לסלע היסוד והוא חפר עד שהגיע לאבן השתייה (מלשון תשתית). כשהוא נגע באבן השתייה והרים אותה, התהום עלתה ואיימה להציף את העולם. לאחר מכן הוא לקח אבן, רשם עליה את השם המפורש, זרק אותה לתהום ואמר את שירי המעלות (יישנם 15 שירי מעלות). כל פעם כשאמר שיר מעלות המים ירדו ב-100מעלות והתהום שקעה".
באר (70), יליד 1945, היינו סופר ומשורר ישראלי מוערך ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. הוא נולד בשכונת כרם אברהם בי-ם להורי שומרי מצוות וקיבל חינוך מזרם 'מזרחי'. בשנת 1963 הוא התגייס לצה"ל ושירת שלוש שנים ברבנות הצבאית, במערכת כתב העת 'מחניים'. במקביל לשירותו הצבאי עבד בלילות כמגיה בעיתון 'דבר' ובשנת – 1966 התפרסם בעיתון זה שירו הראשון הנקרא, 'עיר של זהב'.
"על פי המדרשת י-ם יושבת על פיתחה של התהום והר הבית יושב על תהום רבה", ממשיך באר. "המדרש הזה מאוד מדויק, לא בקונפליקט ובסכסוך, אלא בכך שהדתות השונות רוצות את ירושלים לעצמן, הנצרות, היהדות והאיסלאם, שכידוע אף אחת מהן לא מוכנה לוותר. על פי הנצרות האדם הראשון נקבר בירושלים, לפי היהדות העיר מסמלת את אבן השתייה ולטענת האיסלאם בירושלים זה המקום שבו מוחמד עלה שמימה. בעצם כשאומרים שירושלים קדושה לכל העמים, מסמנים את העיר כלבו של הקונפליקט והסכסוך".
מתי אתה חושב שייפסק גל הטרור על העיר?
"אני לא מאמין שהסכסוך הזה הסתיים בעתיד הנראה לעיין והזמן שנותר לי הוא לא ארוך במיוחד, אני כבר בן 70", הוא צוחק. "אני לא חושב שלפחות ב-50 שנים הקרובות התאפשר לנהל את הקונפליקט ולהקטין את הלהבות. ההרגשה שלי היא שההנהגה הישראלית מלבה את הלהבות, במקום להרגיע את המצב ולחפש דרכים להוריד את האש".
"בהר ציון בי-ם נוצר המושג 'סטטוס קוו' לראשונה בתולדות העולם, זה היה במאה ה-19, כשהיהודים ראו את המקום כקברו של דוד ונוצרים ראו אותו כסעודה האחרונה וכו'", מוסיף באר. "לכן אני אומר שלא מפתיע שקיימת מתיחות אדירה בעיר, היום אנחנו רואים את המתיחות הזאת מפריז ועד התאומים בניו יורק, אך בעצם מוקד הקונפליקט הוא בהר הבית. מלחמת ששת הימים שינתה את כל המאזן שהיה בתקופת המנדט, מבחינה דתית היהודים נזהרו לעלות אל הר הבית, אך בתום המלחמה יהודים רבים החלו לעלות ארצה והקונפליקט החריף, (לא שהוא לא היה קיים קודם לכן). אם שואלים אותי למה דווקא בירושלים קיימת מתיחות, הייתי אומר שמכיוון שזאת הזירה של המתיחות".
ולסיכום אלו מקומות בעיר אהובים עליך?
"יש מספר מקומות שיקרים לי בעיר, את גבעת רם אני פוקד לא מעט המקום מאוד יקר ללבי, מכיוון ששם נמצאת הספרייה הלאומית אשר בה מרכזים את כל אוצרות הרוח של העם היהודי, כותבי העברית וחובבי היהדות. אני נעזר בספרייה הזאת פעמיים רבות כשאני כותב משהו ואני צריך לבדוק אותו. המקום השני שאני מוצא את עצמי חוזר אליו שוב ושוב הוא הר המנוחות בגבעת שאול, אשר שם נמצאים הקברים של ההורים שלי. אני לא מהאנשים שמרבים ללכת לבתי קברות ואני לא משתטח על קברים, אבל לפחות פעם בשנה אני חוזר אל מקום מנוחתם האחרון".
