לד"ר יוני ראובן 37 מקרית אונו היה חשוב לא להיות ה‘אתיופי התורן’ בתוכנית ‘המתמחים’ האחרונה לכן הוא מזכיר לכולם שהוא הגיע להישגים בזכות עבודה קשה. כך היה כאשר שירת בסיירת מטכ"ל, במחקר פורץ הדרך שהוא עשה על קהילת יוצאי אתיופיה והרצון שלו לספר מחדש את הסיפור שלא סופר על עליית יהודי אתיופיה “” "אנחנו לא חיכינו לסירות של המוסד"
רק לפני כמה שבועות ירדה תוכנית המתמחים מלוח השידורים אבל הריקושטים עדיין ניכרים, “אני יורד לזרוק זבל ואנשים מזהים אותי אפילו אם חשוך" מספר לי ד"ר יוני ראובן (37) מקרית אונו אחד מכוכבי התוכנית שעושה חסד עם המקצוע הלא פשוט הזה. אבל גם לראובן ברור שהוא נכנס לתוכנית על תקן ‘האתיופי שבא לגוון’ . סיפרו לי אחרי זה שתפסתי שם מקום של איזה פריבילג אחר" הוא מספר בסיפוק. ראובן אולי נכנס על איזה תקן של טייפקסטינג אבל מהר מאוד הצופים למדו לראות שיש פה דמות שהיא הרבה יותר מהתיוג שלה. גם בשיחה עם ראובן שאנו מנהלים בשעת ערב בביתו ברחוב שטרן בקרית אונו אני מגלה מדוע הצופים רחשו לו אהבה : הצניעות, הרגישות המופלגת, אהבה האדם, “זה אדם בלי תא אחד של התנשאות" מספרת לי רעייתו ניבה שבדיוק משלימה פערים על המחשב במסגרת עבודתה בהוראת כימיה באוניברסיטה הפתוחה.
לראובן יש לא מעט מה לומר על האתוס של יהודי אתיופיה ואת זה הוא מספר דרך הסיפור של אביו, “יש מן נראטיב כזה שאומר שאת יהודי אתיופיה חילצו השייטת, המוסד וחיל האויר. ואני מנסה תמיד לומר שזה לא שמישהו בא ולקח אותנו. מי שבקיא בהיסטוריה של יהודי אתיופיה לומד להבין שהיו לא מעט אקטיביסטים ופעילים ציוניים שיזמו, פעלו ואך הסתכנו על מנת לעלות יהודים משם. אבי למשל שפעל באתיופיה בשנות השבעים והשישים של המאה הקודמת חתר להגשמת החלום הציוני כמו למשל עוד פעיל ציוני אתיופי שאני תמיד מעלה על נס בהרצאות שאני עושה והוא פרדה אקלום שסלל נתיב בריחה דרך סודן. הוא היה שולח מכתבים לאיש הקשר שלו במוסד והוא העלה רעיון של נתיב בריחה דרך סודן אז הנה הוא מפעיל אותם ואף אחד לא מחכה לסירות או למטוסים שיגיעו. אותו דבר עם אבי שעבד עם ארגון יהודי אמריקאי ובמסווה של מתן אשרות סטודנט ומלגות לאוניבסיטאות בארה"ב הוא היה מעלה משפחות לטיסות לארה"ב ובדרך הם היו מחליפים מטוס באירופה ועולים לישראל". אביו ואמו היו מורים באתיופיה ופעילים ציונים שאף שילמו על כך מחיר, “כאשר יום אחד הגיעה משלחת אמריקאית לביקור אבי נתפס והושלך לכלא. הוא מספר לי שרגע לפני שתפסו אותו הוא עוד הספיק להכנס לשירותים והתחיל לאכול את רשימת העולים". מאז הסדרה במקביל לעבודתו כרופא מתמחה במחלקת אף אוזן גרון בבילנסון הוא משמש מעין שגריר של העדה, “היום נתתי הרצאה בזום ל 400 תלמידים משני תיכונים".
עוד דבר מעניין שמזכיר ראובן הוא העובדה שמבצע משה בשנת 1984 התרחש הרבה בזכות הלחץ המאסיבי של יהדות ארה"ב שלחצה על נשיא ארה"ב, “מדינת ישראל מאוד התמהמה בעניין העלייה. כך נתון – אתה יודע ש 4000 איש מתו במחנות מעבר בסודן בזמן שהם ממתינים שנים לעליה. עוד פרט מעניין שהוא מספק "מי שהטיס למשל את העולים במבצע משה היה פילנטרופ יהודי – בלגי שהייתה לו חברה שהייתה מטיסה מוסלמים מאירופה דרך סודן למכה. בסיכון רב הוא הקצה את צי המטוסים שלו לטובת העניין בסך הכל 37 טיסות באותו מבצע הירואי".
ראובן עלה ארצה בטיסה מסחרית מאתיופיה לקהיר בדרך לישראל, “עליתי חצי שנה לפני מבצע משה על ויזת סטודנט עם אמא שלי ואחותי כשהייתי בגיל שמונה חודשים".
הם שהו שנתיים במחנה קליטה בעתלית, ,"אמא שלי שראתה בבוקר המון אתיופים חשבה שהיא הגיעה שוב למחנה פליטים" הוא נזכר בסיפרים של אמו. לאחר מכן הם התגלגלו לשכונת קטמון "לא היו הרבה אתיופים בשכונה" נזכר , “עברנו לשם בגלל העובדה של אבא שלי שעבד כשדרן ברשת קליטה ועלייה ששידרה באמהרית. ראובן למד בתיכון הדתי פלורליסטי הרטמן בירושלים. לפני הצבא הוא למד במכינה קדם צבאית מעורבת ‘מעיין ברוך’, “התעסקנו המון בנושא הזהות" נזכר. כשאני מעלה את עניין הגושפנקא שנתן הרב עובדיה יוסף ז"ל ליהודי אתיופיה זה הרגע היחיד בשיחה שראובן קצת יוצא מכליו, “זה לא בזכות הרב עובדיה, אלא בזכות אבא ועוד שכמותו. להגיד שזה בגלל הרב עובדיה זה הזייה זה כמו לומר למישהו שנולד עם רגל שזה בזכות ‘משה".
בצבא שירת ביחידה העילית, סיירת מטכ"ל ועל השירות שם הוא לא מוכן להרחיב. לאחר חמש שנים עם השחרור החל לימודי רפואה בבאר שבע, “תמיד ידעתי שאני רוצה לטפל באנשים". הוא שבהרבה מקומות אליהם הגיע הוא אומנם לא היה פורץ דרך "אבל תמיד היו שניים או שלושה שכבר סללו את הדרך".
במהלך הלימודים הוא הכיר את ניבה (33), ד"ר לכימיה ומי שתהפוך לימים רעייתו ואם שני ילדי: מור (5) ועידו(2) “שנינו ירושלמים במקור ושנינו אהבנו את באר שבע". הם הכירו דרך חברה משותפת ששידכה בניהם, “אני ויוני החברים הכי טובים". לגבי המחיר שהיא משלמת על השעות לא שעות שיוני ‘מבלה’ במחלקות היא אומרת, “כן זה נורא ואיום אבל אני מתנחמת במחשבה שאם הייתי מגיעה לבית חולים והייתי צריכה לעבור ניתוח אז הייתי רוצה שזה יהיה עם בחור כמו יוני ואני שמחה שיש לי חלק שהוא חלק מהמערכת הזו. אז אני אוכלת קצת קש אבל אני יודעת שיש לי שם רופא מאוד נדיר עם כמויות בלתי נגמרות של אמפטיה אחד שמרגיש שווה לכולם בלי תסביך אלוהים".
לקרית אונו הם הגיעו בגלל שהם חיפשו מקום לגור ליד בילינסון, “היה לי חשוב לעבור התמחות אף אוזן וגרון במקום הזה שזה נחשב מאוד יוקרתי". ורעייתו מוסיפה "אז חשבנו לעבור אולי לגבעת שמואל או רמת גן בסוף מה שהכריע את הכף זו מערכת החינוך המצוינת בקרית אונו". כדי להתקבל להתמחות הנחשבת מספר ראובן שהוא עבד קשה "עשיתי אקסטרא מחקרים". דבר נוסף ומדהים שהוא מספר זה שאת הדוקטורט שלו הוא עשה על חקר מחלות בקרב הקהילה האתיופית, “זה התחיל בקטן כאשר ראיתי שאין בנמצא מידע על מחלה שהייתה לאבא שלי ואז להפתעתי ראיתי שאין בכלל או כמעט בכלל מידע על יוצאי אתיופיה". אז ראובן לקח את האתגר על עצמו וערך סקר ענק של אוכלוסייה של 80 אלף איש (מתוך 120 אלף שמנתה הקהילה) כאשר קבוצת הביקורת שלו הייתה יוצאי ברית המועצות, “תאמין לי שגם הם הרוויחו מזה כי יש עכשיו מידע מאוד חשוב עליהם שהצטבר". תוצאות המחקר של ראובן פורסמו בכמה מגזינים רפואיים יוקרתיים שעורר עניין רב באירופה, “הרי המידע הרב שהצטבר בישראל בנוגע לאוכלוסיית מהגרים מקדים את אירופה בעשרים שנה והם משערים שהם יצטרכו להתמודד עוד כמה שנים עם העול הבריאותי והכלכלי של מה שאנחנו כבר התמודדנו איתו".
ראובן הוא הוא מה שקרוי ‘דור ראשון להגירה’ "בתור מתבגר לו היו לי דמויות להזדהות איתם בקרב הקהילה האתיופית והיום אני שמח שיש. כשאתה דור ראשון להגירה לכל מקום שאתה מגיע אתה מנסה להבין מי נגד מי זה דורש התאקלמות". והנה היום לאחר ירידת התוכנית ראובן מרגיש שהוא גם סגר מעגל "התקשרה אליי אמא מהקהילה שאמרה לי שברגע שראו אותי בתוכנית היא הצמידה את הבן הקטן שלה למסך".
“נכנסתי לסדרה עם המון חששות. לא באתי בלב שלם. ניבה דחפה אותי ובשלב מסוים די התמסרתי לזה בלי שאדע מה תצא התוצאה. אני חושב שהצוות הבין מה באמת חשוב לי שלא באתי רק לספר את הסיפור של ‘הבחור האתיופי ששבר מחיצות’ רציתי גם לספר סיפור של מתמחה צעיר ואבא צעיר עם כל המאבקים והדילמות שיש לו. אנחנו לא גיבורים. אנחנו בני אדם עם חששות וכעסים. ואני יודע שבני אדם מכל הקצוות יכלו להתחבר לזה".
