הצעירים עוברים לשכונה ישנה ומוזנחת, מכניסים אליה תרבות, מפריחים את העסקים, מכניסים רוח חיה לשכונה ואז נאלצים לעזוב. נשמע לכם מוכר? ייתכן מאוד. שי סלינס מנסה להבין מה בין תל אביב לברלין, ולא, הוא לא מדבר על המילקי
כשמסתובבים בשכונות הצעירות והתוססות של ברלין, לא ניתן להתעלם מהדמיון מתל אביב – החנויות הקטנות בסגנון נווה צדק, בתי הקפה שמזכירים את רוטשילד, הברים שהשכונתיים המעוצבים כמו בפלורנטין והמוני הצעירים ששותים בירה כמעט בכל פינת רחוב ומעשנים ג'וינט. אולם, יותר מכל, הדמיון החזק ביותר בין ברלין לתל אביב קיים בתופעה שקצת קשה לשים אליה לב במבט ראשון – תופעת הג'נטריפיקציה.
ג'נטריפיקציה הוא תהליך טבעי של התחדשות עירונית. מדובר בתהליך חברתי לא מתוכנן מראש הכולל חדירת אוכלוסייה צעירה מהמעמד הבינוני לשכונות חלשות במרכזי ערים תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה.
אחרי חדירת הצעירים לשכונות הופכת השכונה, משכונת מצוקה עם פשע, סוחרי סמים ומחירי נדל"ן נמוכים – למקום תוסס עם פריחה מחודשת של עסקים, מקומות בילוי ולא מעט אומנות רחוב.
בשלב הבא, אחרי חדירת האוכלוסיה החדשה, השמועה בעיר על השכונה התוססת והצעירה משפשטת במהירות – ופתאום כולם רוצים להגיע אליה. כולל המעמד הגבוה, המבוסס יותר, שמביאים איתם את הדבר ממנו חוששים יותר מכל הצעירים – עליית מחירי הדירות.
אז מי המרוויחים ומי המפסידים?
המרוויחים הגדולים מהתהליך הם בעיקר בעלי דירות, הנהנים מעלייה במחירים, לצידם גם התושבים החדשים שעברו לשכונה המחודשת, שזו הזדמנות לשכור או לקנות דירה במחיר יחסית נמוך, בעלי עסקים קטנים שנהנים מביקוש גדל וכמובן גם העירייה שזוכה ליכולה לסמן "וי" על שכונה שנחשבה עד לא מזמן לבעייתית.
הנפגעים העיקריים מהתופעה הם אלו שגילו ראשונים את השכונות. הם הפכו שכונת מצוקה למקומות עם תרבות רחוב עשירה, חיי לילה תוססים וקרקע פורה לעסקים – ובתמורה קיבלו עלייה חדה בשכירות וביוקר המחייה.
נפגעים נוספים מהתהליך הם שוכרי הדירות ברמה הבינונית נמוכה שאינם מסוגלים להתמודד עם המחירים הגבוהים. מדובר בעיקר בזקנים, נכים, ואנשים התלויים בקיצבאות על מנת לשרוד. בנוסף, גם בעלי עסקים ותיקים שלא יכולים להתמודד עם העלייה בארנונה בשכירות.
הג'נטריפיקציה היא תופעה המאפיינת ערים גדולות במדינות המערב, ודפוסים שלה נחקרו בוושינגטון, ניו יורק, סידני, ונקובר ובערים אחרות.
בברלין, תופעת הג'נטריפיקציה החלה בסמוך לנפילת החומה ב-1990. אז חולקו מחדש השכונות ותושבי המערב – העשיר והקפיטליסטי הבינו כי דווקא השכונות במזרח אטרקטיביות יותר מאשר השכונות שהם גרים בהן.
הדוגמה הבולטת ביותר למחאה נגד הג'נטריפיקציה בברלין היא של אמן הגרפיטי המפורסם BLU – הנחשב לאחד המובילים בעולם בתחומו. קשה להאמין שהצלחתם להעביר כמה ימים בעיר ולא נתקלתם ביצירות המרשימות שלו. BLU צייר לפני מספר שנים את יצירת האומנות המפורסמת ביותר בברלין – גרפיטי של גבר מעונב עם חליפה שעל שתי ידיו שעונים יוקרתיים ואזיקים. ציור זה נמצא בלב שכונת קרויצברג והתנוסס על החזית של בניין מגורים די ישן בן 5 קומות במשך שנים רבות. אלא שיזם מקומי ראת בבניין פוטנציאל רב – והחל בשינוי הייעוד שלשל הבניין – לבניין משרדים שישולב עם הגרפיטי המרשים. BLU כעס על ההחלטה וכצעד מחאה החליט בעישון לילה לצבוע את היצירה שלו בשחור.
בתל אביב, שלא כמו בברלין, התופעה איטית יותר אולם ללא ספק היא קיימת. לא תמצאו צעיר תל אביבי אחד שגר בעיר במשך השנים האחרונות ולא יגיד לכם שהוא חש שהעיר דוחקת בו לצאת החוצה. אם לא מגבולות העיר – אז לפחות מהמרכז. דוגמאות לכך משכונות העיר לא חסר. החל מנווה צדק – שפעם הייתה שכונה של היפים יורדי ים והפכה לשכונה שבה רומן אברמוביץ' קונה מלון – רק כדי לשים את הראש שבוע בשנה. וכלה בשכונת כרם התימנים, שלמרות ההתעקשות של חלק מהתושבים לא לוותר על הבתים שלהם – כולם יודעים שבסופו של דבר זה עניין של זמן עד שיעזבו והשכונה תאבד מקסמה. גם שכונת הפשפשים ביפו עורבת את התהליך עם זינוק של יותר מ-100% במחירי הנדל"ן שהבריחה משם את הצעירים שלמעשה הפכו את המקום ושכונת פשע לאזור תוסס ומרענן.
למרות גודלה, תל אביב היא אחת הערים המתפתחות ביותר בישראל. מי שביקר בעיר לפני 10 שנים וחזר אליה היום – יתקשה מאוד להכיר את השכונות שהכיר. התהליכים האורבניים העוברים על תל אביב חיונים מאוד להמשך קיום העיר בעתיד – וטוב שכך. עם זאת, אף אחד לא רוצה לדמיין את העיר הזו ללא האזורים האוטנטים המיוחדים שלה – בין עם זה בחומוס בכרם התימנים, הרחוב הקטן ליד מוכר השעונים בכניסה לשוק הפשפשים או הדוכן של הסאלוף בכניסה לשוק התקווה.
בסך הכל ג'נטרפיקציה היא בתופעה חיונית וחשובה לעיר כמו תל אביב ואין צורך להילחם בה. ועם מעט התגייסות עירונית וציבורית לטובת העניין – נוכל לשבת גם בעוד 10 שנים בשכונת כרם התימנים לכוס בירה לרגל פתיחת בר שכונתי חדש עם דייריה הישנים של השכונה בלי שיהיה להם חשש שידחקו אותם מחוץ לאזור.
