התורה של העם היהודי מחולקת לב' תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב הוא חמישה חומשי תורה שמשה רבנו כתב בהר סיני עד סמוך לפטרתו והוא הספר תורה של העם היהודי. התורה שבע"פ היא מה שמשה רבנו למד עם הקב"ה בהר סיני במשך 40 יום ולילה ואת זה העביר ליהושע ויהושע העביר לנביאים וכו' כמובא במסכת אבות פרק א' משנה א' וכיון שהעבירו את זה בעל פה היא נקראת 'תורה שבעל פה'. ברבות השנים מחמת הצרות ושיעבוד המלכויות התמעטו הלבבות ולא היה לבם פתוח להבין דברי רבותיהם, ולכך נוצרו מחלוקות בין חכמי ישראל איך ההלכה, וכל אחד מביא הוכחות מהתורה.
בתורה שבכתב יש תרי"ג מצוות (613). רמ"ח (248) מצוות עשה, ושס"ה (365) מצוות לא תעשה.
התורה שבכתב היא ספר הוראות מה' יתברך איך לחיות כאן בעולם הזה על פי דרכיו, כמו שאדם קונה מכונת כביסה ויש ספר הוראות יצרן איך להפעילה, כך גם התורה היא ספר הוראות איך להיות האדם השלם, לעשות רצון הבורא ולקיים את התכלית של העולם הזה.
התורה שבכתב היא ספר כללי, דהיינו בתורה כתוב את המצוות שצריך לעשות ואת האיסורים שאין לעשות, אולם לא כתוב איך לעשותם, וכן לא כתוב בפרטות איזה דברים הם בכלל האיסורים ואיזה דברים שאינם בכלל האיסורים, לכך עם ישראל קיבל גם את התורה שבעל פה שהיא מבארת את התורה שבכתב ומסבירה איך לקיים את המצוות ומאידך איך להישמר שלא לחטוא, וזה בעצם ה'הלכות' (ולהבין מדוע יש גם תורה שבעל פה ומדוע לא כתוב הכל בתורה שבכתב עיין בספרו של הרמב"ם).
לדוגמא, בתורה נאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" זהו תפילין, אולם לא כתוב מה להניח, איפה, ביד או בראש, באיזה צבע יהיו ועוד הרבה פרטי דינים, וכן כתוב בתורה "לא תקיפו פאת ראשכם" איזה פאה שבראש, האם שני הפאות שבראש אסורות ועוד הרבה פרטי דינים.
התורה שבעל פה היא בעצם ספר ההלכה שמסביר איך לקיים את התורה שבכתב, לדוגמא כיצד לקיים את מצוות תפילין, שיהיו ריבועים שחורים, ובהם ארבעה פרשיות, וצריך לקושרם עם רצועות על היד ולקושרם על הראש וכו' וכל זה נאמר בתורה שבע"פ ע"י ראיות מפסוקים ומקבלה עד משה רבנו.
לפני כחמש מאות שנה חי רבי יוסף קארו שהוא מכונה "מרן", הוא בעל השולחן ערוך וסידר הלכות בספר אחד, וקיבלו היהודים מדורי דורות ללכת אחר מה שפוסק השולחן ערוך, אולם האשכנזים הולכים גם אחר רבי משה איסרליש והוא מכונה "בעל המפה" או בראשי תיבות "הרמ"א", שהגיה על דברי השולחן ערוך.
וכך יש כיום הלכות לכל דבר ודבר, ההלכות הם אבן יסוד לאדם היהודי כדי לעבוד את בוראו, שכן אדם שאינו יודע הלכות אינו יודע ממה להיזהר ומה צריך לעשות, לדוגמא אדם יכול כל השבת להזיז ארונות ושולחנות וזה לא נקרא שחילל שבת, לעומת זאת אם אדם יוציא מהסלט את הבצל או העגבניות כי הוא לא רוצה אותם הרי זה נקרא "מלאכת בורר" וזהו איסור תורה, וכמו שאמרנו בתורה רשום רק שצריך לשמור את השבת, אבל לא רשום איך ומה, אולם חז"ל למדו שיש ל"ט מלאכות שאסורות, ואדם שלא לומד הלכה אינו יודע מזה כלל.
חוץ משבת ההלכה מלווה את האדם בכל יומו ובכל זמן וזמן ממהלך השנה, מקומו של האדם בבוקר ואיך להתלבש והלכות בית הכסא ועד שהאדם הולך לישון, לכל דבר ודבר יש הלכה מה צריך ואיך צריך לעשות.
כאשר אדם בא לאכול יש הרבה פרטי דינים של נטילת ידים וברכת המזון, וכן כל שאר דיני ברכות הנהנין וברכות השבח על הרעמים והברקים.
ההלכות מלוות את האדם לא רק בחיי היום יום, אלא גם באיסורים של בשר וחלב ותערובת איסור, והשחתת פאות הראש והזקן, וכיבוד אב ואם וכו'.
וכן יש הלכות לזמנים של שמחות חתן וכלה, ברית מילה, חיי הנישואין, וכן הלכות לזמנים יותר קשים כגון הלכות אבלות והלכות חולים וכו'.
ההלכות מצוות את האדם איך להתנהג בחיי המסחר ובכל דיני הממונות, אם אדם הזיק למישהו או שהזיקו לו, אם השכן רוצה לבנות מעליו איזה קומה וכו', ועוד הרבה מאוד פרטי דינים שמצוי הרבה בין עובד למעביד, ובין חיי השכנים, ובין קונה ומוכר.
יש לדעת שגם יש הלכות דרך ארץ, דהיינו איך להתנהג ליד אנשים ומה לא לעשות ליד אנשים מחמת שזה דוחה אנשים, ויש גם הלכות סעודה איך להתנהג, איך לאכול וכמה לאכול.
לסיכום 'הלכות' הם בעצם עיקר קיום התורה, זה ספר ההוראות לאדם לכל זמן וזמן מימי חיי, אדם שלא יודע את ההלכות בעצם אינו עושה את רצון ה' יתברך שציווה איך להתנהג, ולכן כתבו גדולי הפוסקים שאם לאדם יש רק זמן מועט של ביום ללימוד תורה צריך ללמוד הלכות ולא ילמד גמרא, שזה יותר חשוב לדעת כיצד לקיים את התורה.
לפרטים נוספים כנסו לאתר: rabenu.co.il
