"יש פה מאווררים ולא מרגישים את הסיגריות", כתבתי לחברתי עם פוביית העשן הדחוס ולגמתי לגימה שלישית מהפרוזן פינק למונייד, שפקד את שולחני כשלוש דקות קודם לכן.
לא יכולתי לוותר על החצר הסופר מדליקה של הדייגו סאן. בעיקר בגלל מפני שהיא הייתה שילוב של כמה חצרות בהן רבצתי בברלין, אהובתי היחידה. המטבח – קוריאני&מקסיקני, טרנד שרווח לו בחוף המערבי של אמריקה, בשנים האחרונות. מהגרים חמדמדים משתי המדינות התאחדו להם וכבשו את ליבם של לא מעט אמריקאים מפונפנים. אז אחרי שביקרנו כבר בכמה יבשות ברחבי העולם הגיע הזמן להתנסח מעט עבור דייגו סאן הממוקמת בדרום העיר הידוע לאהבה.
תאורה עמומה כמו שצריך, שלד ורוד סימפטי מגחך עלינו מלמעלה, עציצים שרמנטיים מסביב, כסאות צבעוניים ומוזיקה עדכנית – כמעט כל מה שניתן לבקש ממסעדה אורבנית שרוצה שהח'ברה הנכונים יגיעו אליה. אני אישית מאוד מתחבר למקומות מהסוג הזה. בלי נברשות ותפאורה שעלתה הון, בלי ספות מעור וויסקי "למביני עניין", בלי שמלות מעצבים ועקבים תלולים, עם הרבה תשוקה ופשטות. אז מה בעניין האוכל? ומה עם הקוקטיילים?
יחד עם הפינק למונייד שהיה קפוא, מרענן ולא חלש! (כן-כן אנו חיים בעידן בו אין לנו צורך באלכוהול שמלטף לנו את קצה התודעה) השתרבב אל שולחננו הקט גם פופקורן פאד-תאי. איזה כיף שמוציאים אותנו ממסגרת הטעמים המוכרים שלנו. פופקורן קרמלי עם פיש סוס, מסתבר יכול לשמש כנשנוש פותח תאבון וטעמים. יחד עם זאת אם כבר לוקחים אותנו לסיבוב במטבחים המדוברים, אז שיהיה גם חרפרף. הוא לא היה. כאן התחיל בעצם החסך שלי בפיקנטיות שאני כל כך אוהב שמתפצפצת על לשוני.
סלט פפאיה הוא ללא ספק הסלט הדומה אך שונה בכל העיר ובכלל בעולם. מעניין מי התאילנדי שהמציא זה, אם הוא בכלל היה תאילנדי. האם הוא רשם על זה פטנט? ואולי יש אי שם משפחה מיוחסת שאת כל הונה עשתה על אותה פפאיה בתולית שהסבא רבא של הסבתא רבא החליטה לגרד לראשונה ולהוסיף לה בוטנים ופיש סוס? כל זאת ועוד תוכלו לגלות ברחבי הגוגל, אני לא מתכוון לעשות זאת עבורכם מה שכן אוכל לומר לכם זה שהוא היה מושקע טעים וחמצמץ עם בצל סגול, שרי, כוסברה, ליים ו..צ'ילי? Are you sure? כמוטיב חוזר שוב הייתה חסרה לי החריפות המדוברת. הדייגו סאן היא מקסיקנית-קוריאנית ו.. אוהבים שם חריף! אז לא היה לי ברור ממה חששו שם. מיד אחריו קיבלנו בברכה את הסביצ'ה הפרואני מדג בורי עם פלפלים בשלל צבעים, שאלוט, כוסברה ושמנת חמוצה שנוכל למרוח על הנאצ'וס הביתיים שהגיעו גם הם. מנה קיצית קלילה ומבשרת טובות. האמת שאני לא זוכר אם אי פעם אכלתי סביצ'ה שממש התאכזבתי ממנו קשות. קשה לאכזב במנת הדג הטרייה והקצוצה הזו. רק חבל ששוב מישהו אי שם במטבחי דייגו סאן חושש מטעמים עזים מדי ולא סוחט מספיק ליים על דג שחייב זאת כדי שנגיע לסיפוק מרבי. על החריף אפסיק לחפור, הבנתם כבר. ביקשנו צ'ילי וליים – עכשיו אפשר להמשיך אל עבר השקיעה באיסלה מוחרס.
"אני רק מזהירה שהמנה הזו בשמן עמוק וככה יש מי שפחות מתחבר" איך אהבתי את קים החמודה שהייתה כנה איתנו. מה שלא מנע מאיתנו להזמין את הנאמז שרימפס – דפי אורז ממולאים שרימפס וצ'ילי. אוכלים אותם כשאוחזים בחסה, נענע ובזיליקום תאילנדי וטובלים ברוטב פיש סוס וליים. תראו, העניין הוא שאני הרוס על דפי אורז, גם על שרימפס. את הקונספט של הטבילה עם העלים אני כבר מכיר זמן רב. אז לקחנו סיכון כדי שנוכל לחיות בקלישאה של "חיים על הקצה" והאמת שעדיף לעיתים פשוט לשחות כמו שרימפס טוב אל הזרם המרכזי. תחושת מחנק קלילה ליוותה את המנה הזו, העדפתי לעבור טבילה עם השחקן החתיך מבוק אוף מורמונס. החסה והרוטב נלחמו בשמן העמוק וניסו "להקליל" את המנה אך ללא הצלחה. פעם הבאה קים, הולך שבי אחרייך. למזלנו תוך כדי השתנקות קלה הגיעו המנגו לאסי של הליידי והפרוזן פסיפלורה שלי. איזה מנגו לאסי מעולה. לא ידעתי אם זה יוגורט הכבשים או פשוט ההשקעה של הברמן אבל היה ממש כיף איתו. גם הפרוזן פסיפלורה היה אהוב על הבריות. הקוקטיילים כאן טובים, זהו. מסקנה. עכשיו רק צריך שהאוכל יהיה מושלם ושלא יהיו עוד מנות כמו הנאמז שרימפס. מה יעלה בגורלנו בהמשך הערב?
אני והיא זה סיפור אהבה של שנים. בדיוק מבטיחים אחד לשני בפעם השלישית שנכתוב ביחד שיר. אז די אני עוצר עכשיו את הכתיבה וכותב כמה שורות שהיא תוכל להמשיך. היא באיטליה עכשיו, לכו תדעו מה יכול לצאת מזה. – – -כעבור 12 דקות אני שב הנה כדי לספר לכם על מנת השרימפס/אטריות שלקחה על עצמה את תפקיד רב החובל והשיטה אותנו בחזרה אל טעמי השרימפס האהובים עלינו כל כך. המנה היא לא אחרת מקערת אטריות ויאטנמית. אטריות שעועית,אצות ווקאמה, מלפפונים, כרוב סגול, שרי, בצל ירוק וסגול וגם כוסברה נענע, ג'ינג'ר וצ'ילי ברוטב פיש סוס כמובן וסוכר דקלים. על כל הטוב הזה הונחו בטבעיות שרימפס חרוכים על הפלנצ'ה, כאילו היו שם תמיד. זו הייתה מנה כלבבי. קלילה, כמעט אוורירית אבל עם הרבה טעמים – מתאימה למזג האוויר המהביל ולמרפסת הקולית שחיממה עבורי את המנועים הברלינאים. אטריות השעועית ספגו את הטעמים במידה הנכונה מה שהציל אותן ממוגזמות או תפלות. עד כה, הכי טעים. חוץ מהחריף, נו מה יהיה איתכםםם, אנחנו לא בוורשה פה!
וידוי קטן, לפני כשבועיים אמא שלי הכינה שניצלים קטנטנים. אתם ודאי לא זוכרים אבל בבשר אני לא נוגע כבר כמה שנים. אז ברגע שגם הכלב לא הסתכל, חיממתי לי אחד כי היה בי צורך להיזכר בטעמם. אחר כך הצטערתי על זה. או שהיא שינתה את המתכון או שיותר מדי זמן עבר וכבר הסתגלתי לחיים בלעדיהם. כשהיא רצתה להזמין את הצ'יקן טיקה מסאלה הגיחו שוב לבטים קטנטנים, כמו השניצלים. בסוף אמרתי יאללה, תזמיני ומה שצריך לקרות יקרה. עוד קלישאה שמכרו לי חברים כשמערכות היחסים שלי הגיעו אל קיצן. אבל הנה, זה עבד! אז טאקוס נעימים ועליהם יוגורט, חסה, חלפיניו (לא חריף!), עגבניות, מנגו!, כוסברה וכמובן – עוף. 85% מהצלחת נזללה על ידה. כן, זה היה טוב. מנגו עוף ויוגורט זה שילוב מנצח. הייתה זו מנה צבעונית ושמחה ולא כבדה מדי, שזה חשוב. אבל די. נראה לי שגמרתי עם סאגת ה"עוף המפתה" ביינתים. אני מקשיב לגוף שלי – אם הוא צריך משהו אני נותן לו. בתקווה שהוא לא יצטרך לעולם מגש שלם של פיצה עם אקסטרא צ'יז ופטריות באחד מהלילות האבודים, נניח.
אלכוהול משפיע עלי רק אחרי הרבה מאוד דרינקים, אז אפשר לחזור לעוד זיכרון מתוק ממקסיקו ולהזמין – פינה קולדה! אז חזרתי לרגע בו הברמן החתיך בלגונה בקלר מעך את הקוקוס ההוא בלי חולצה ואני בדיוק שאפתי את השאכטה ההיא מול הכוכבים ו…הלו! זה זיכרון שלך בלבד, הטחתי בעצמי. תתאפס אתם עדיין יושבים פה בחצר בת"א ועברו 3 שנים, כמעט. הוא היה מעולה, אגב. שוב!
אחרי כל הצבעוניות הזו בחרנו בקינוח שהיה דווקא די אפל – דיי סאן קוראים אותו. מדובר בגלידת קוקוס עם קצפת, שברי פקאן, סירופ שוקולד ובננות מקורמלות. אז מה אפל אתם תוהים? גלידת קוקוס עם פחם! מה שהפך את כל הגביע הענק לשחור משחור ואת העיניים שלי ללבבות אימוגי'. איזה יופי לנו עם כל הפחם הזה וכל כך מענג הטעם הזה. כשחשבתי שאני סופית מוכן להצטרף ללהקת פילים (אפלה) ביוהנסבורג, מישהו שם למעלה (או במטבח) החליט לשלוח לנו גם את הצ'ורוס! איך אמרנו מה שצריך לקרות – לא קורה! כי לא ראיתי שמישהו הזמין לי גם תור לצנתור בסוף הערב! אז הצ'ורוס היה חביב, מה כבר יכול להיות רע. לא דומה לצערי לטעם האהוב ממקסיקו בפלאייה על החוף. כשעוד יכולתי להסתובב בתחתונים ולהרגיש חטוב ומאושר. אם צריך להחליט על אחד מהם – לכו על הפחם!
אז קחו את שמלת הקיץ הקצרה או את השלייקס הלא מחמיאים שלכם וצאו עוד הקיץ אל הדייגו סאן. תשבו במרפסת, הכי כיף שם. תזמינו את כל הקוקטיילים בתפריט, חלק מהמנות שהזמנו אנו וחלק תעופו על עצמיכם, תהיו יצירתיים. הא ואל תשכחו להביא כמה צ'ילים אדמדמים איתכם בתיק למקרה שתירצו להחריף. שמח לחזור!
