ההבדל בין שני סוגי ה"גננים" מתבטא בכמות הקנביס שהם מגדלים ובייעוד של הגידול: אדם המגדל קנביס לשימושו העצמי יגדל לעצמו לכל היותר מספר עציצים, לעומת אדם המבקש להתפרנס מתוצרתו אשר יגדל כמות גדולה בהרבה לצורך זה.
כאשר אנו קוראים בעיתון על פשיטה משטרתית על "דירת מעבדה", מדובר בדירה שמשמשת לצורך הכנת סמים, כאשר לרוב מדובר בסמים מסוג קנביס.
המגדל שוכר דירה שמיועדת לצורך זה בלבד, וכל ציוד הגידול מוכנס אליה: טפטפות, צינורות אוורור וסירקולציה, מזגנים, מד טמפרטורה ולחות, חומרי דישון, אדניות, מצע שתילה, תאורת הלוגן מיוחדת, שעוני תזמון ("טיימרים") וכיו"ב. ההשקעה בדירת מעבדה מגיעה לסכומים גבוהים בסך עשרות אלפי שקלים, המגלמים את עלות הציוד, שכר הדירה המשולם עבור דירת המעבדה, וחיוב בגין צריכת חשמל לצורך גידול השתילים.
נשמע שמדובר בהוצאה גבוהה, אולם עבור המגדלים היא משתלמת מבחינה כלכלית – דירות מעבדה יכולות להניב תוצרת של עשרות ואף מאות קילוגרמים של קנביס.
נכון, מדובר בכמות "ברוטו" של משקל השתיל (לרבות הגבעול, העלים והעובדה שהצמח כבד לאחר שספג את מי ההשקיה), אך גם לאחר שממיינים ומייבשים אותו – נותרת סחורה בכמות כזו שהופכת את העניין לכדאי מבחינה כלכלית, כאמור.
ראוי שנתעכב לרגע בעניין הכדאיות הכלכלית: העסק מפסיק להיות כלכלי ברגע שהמגדל נתפס ע"י המשטרה. מדוע?
ראשית, כל הציוד והשתילים שבדירה – מוחרמים כמובן, ולא יושבו לבעליהם.
שנית, כתב אישום חמור יוגש נגד המגדל. על העלויות הנלוות לכך – תשלום שכר טרחה לעו"ד פלילי – אין צורך להרחיב.
שלישית, אם המגדל יימצא אשם, הוא צפוי לקבל קנס משמעותי בבית המשפט.
איך המשטרה יודעת על הדירות האלה?
דירות מעבדה החלו להיות נפוצות בעת האחרונה, ולא חלף זמן רב עד שמשטרת ישראל הבינה כי מדובר בתופעה.
הדירות עצמן נחשפות בדר"כ לאחר שמתקבל מידע מודיעיני במשטרה (שכן סקרן, אדם המסוכסך עם המגדל וכו'), בעקבות ריח חזק של קנביס הנודף מהקנביס בדירה, או כאשר מתקבל חשבון חשמל אסטרונומי בסך אלפי שקלים בחודש, זאת עקב צריכת החשמל מהתאורה והמיזוג אשר בדירה.
מה ההבדל בין אדם שגידל עציץ לאדם ששכר דירה בכדי לגדל מאות שתילים?
קיים הבדל משמעותי מבחינת חומרת העבירה בין מגדל פרטי לעצמו, לבין מגדל "סיטונאי".
החוק היבש אמנם אינו מבחין בין השניים, ועבירת הגידול מוגדרת בחוק כעבירה שהעונש המקסימלי על ביצוע עומד על 20 שנות מאסר, ללא הבחנה בכמויות, סוגי סם וכו', אולם כאשר מגיעים לאולם בית המשפט – ניתן לראות כי קיימת הבחנה ברורה ביניהם.
בשלב הראשוני, סביר להניח שאת המגדל הפרטי ישחררו לביתו בסיום חקירתו, אולם את המגדל הסיטונאי יביאו לבית המשפט ויבקשו לעצור אותו.
בהמשך ההליך, קיים הבדל נוסף ביניהם: בעוד שאדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, אשר גידל לעצמו עציץ או שניים למטרות שימוש עצמי, עשוי לסיים את ההליך המשפטי ללא הרשעה, הרי שהמגדל הסיטונאי, ששכר דירה לשם כך והשקיע כסף רב במיזם על מנת למכור כמויות גדולות של סמים לצרכנים, צפוי לעונש חמור בהרבה, שיכול ויגיע אף למאסר בפועל.
לסיכום ניתן לומר כי למרות שעבירת גידול הסם נחשבת לעבירה חמורה, בפועל קיים הבדל משמעותי בין מגדל פרטי למגדל סיטונאי, הבדל הבא לידי ביטוי בסכנת המעצר והמאסר, ובעלויות הגבוהות הנובעות מתפיסת דירה ששימשה לגידול סם. הכסף הקל, אותו ניסה המגדל הסיטונאי להרוויח, לא יגיע לכיסו, אלא לכיסם של המדינה ושל עורך דינו.
תחשבו על זה.
הכתבה נכתבה בחסות עו"ד רן תגר
