מעת לעת, אנו נתקלים בסיפורים על אימהות, שנוטלות את חייהם של ילדיהן באופן מצמרר ומקפיא את הדם. איך אפשר, אנו שואלים עצמנו בזעזוע? איך אפשר שאם, שאמורה להיות מהות הטוב בעולמו של כל אחד מאיתנו, שאהבת ילדיה היא הבסיס לעולם מתוקן, תבצע בהם מעשים כה נתעבים? האם זה יכול לקרות חלילה, לכל אחד מאיתנו?
כשבודקים לאחור אירועים מחרידים אלה, נמצא לא פעם שהגורם לרצח הילדים היה דיכאון לאחר לידה בו היתה האם שרויה. מהו דיכאון לאחר לידה, האם הוא כה מסוכן? מהם תסמיניו, ומה גורם להופעתו?
דיכאון לאחר לידה, הוא תופעה שכיחה למדי, אפשר לומר כמעט, נורמטיבית, טבעית, בעקבות לידה. סיבתו הטבעית נעוצה ראשית בשינוי הורמונלי חד, שמתרחש לאחר הלידה, המוליך לחוסר איזון במצב רוחה של היולדת. בנוסף, המעבר מחוויה של שלמות אחדותית עם העובר, שהיא חוויה מיוחדת במינה שאין שניה לה, לנפרדות ממנו, מביאה עימה צער עבור חלק מן האימהות. לכך אפשר להוסיף את העייפות המצטברת ממאמץ הלידה, וחוסר השינה המגיע בעקבותיו, והרי לכם סיבות טובות לדכדוך. תופעות אלה יתבטאו בעצבות לא מובנת, בכי, חוסר תיאבון, או חוסר חשק לעשות משהו. לעתים יכולים להתווסף לכך חרדות, וספיקות ביחס לאימהותה של האם הטרייה. יחד עם זאת, כל אלו, אין בהם כדי לרמז שקיימת סכנה לחייו של היילוד, או שהאם תעולל לו משהו מסוכן. דכדוך קל לאחר הלידה, הוא מצב שכמעט כל יולדת חשופה לו, בשלב זה או אחר, לאחר הלידה.
לאחר הלידה, לרוב, היולדת מתמלאת בתחושת שמחה ואופוריה, שמזינות אותה באנרגיות בלתי נדלות, אך לאחר זמן – בין חודש לחצי שנה, אופוריה זו מתמתנת, והדלדול האנרגתי כתוצאה מן הטיפול האינטנסיבי בתינוק, נותן את אותותיו בצורה של דכדוך. זוהי סיבה שכיחה לדיכאון לאחר לידה.
בנוסף, הלידה מביאה עימה שינוי אדיר בחייה של האם. היא מפסיקה להיות אדון לחייה, חייה מוכתבים מעתה על פי צרכיו של התינוק. היא מוצאת עצמה מיטלטלת בין חיתולים, הנקה, בכי, קימה בלילה בשעות לא שעות, ועוד. המאמץ האדיר, העדר יכולת לחזור להיות בחברת מבוגרים, או לחזור לשגרת חייה הקודמת, כל אלה, יכולים לעורר מצוקה בליבה של האם הטרייה, ולהביא עימם דכדוך. היא אינה מוצאת את עצמה לפתע, מאבדת את סממני זהותה כאדם נפרד, וזוהי חוויה שיכולה לאיים, ולעורר בליבה קושי. אך, כאמור, כל אלה, אינם מהווים תמרור לכך שקיימת סכנה שהאם תגלוש למעשים חריגים המסכנים את התינוק. אלו תופעות נורמטיביות.
כל לידה, מעוררת ביולדת אסוציאציות לתקופת התינוקות שלה, גם אם אין היא זוכרת אותה, לחווית האימהות שהיא כילדה, חוותה ביחסיה עם אמה, לאורך ילדותה. חווית האימהות שחוותה, מידת החיבור שהיתה לה עם אמה, היא מודל פנימי עבורה לאימהות שלה, וגם הזנה רגשית ואנרגתית, שמחזיקה אותה לאורך המאמץ הרב שדורשת האימהות הטרייה. במצבים בהם האם הטרייה לא חוותה בילדותה אימהות מיטיבה, היא פוגשת בנפשה ׳חור שחור׳, חסך שמדלדל את רוחה, ומעורר הרבה קשיים בכינון אימהותה. אם טרייה זקוקה יותר מכל למשענת, ומשענת פנימית, של אם טובה שהיתה לה בעבר, היא המשענת החשובה מכולן.
דיכאון לאחר לידה, יכול, אם כן להופיע ברמות שונות של עוצמה שנקשרות לאיכות האימהות שחוותה האם הטרייה בילדותה.
גורם נוסף, שאם צעירה מתמודדת עימו, ואשר יכול להוביל לדיכאון לאחר לידה, הוא הופעתם של רגשות שליליים כלפי התינוק. כל אם מכירה את הרגע, שמתחשק לה לצרוח, כשהילד מעיר אותה בפעם העשירית בלילה. לא פעם היא מוצאת עצמה כועסת עליו, על תובענותו שאינה יודעת די. ואפילו יכולה לחוש כלפיו שנאה. רגשות אלו, כשהם מתעוררים, מעוררים חשש גדול בליבה של האם. איזו מין אמא אני, היא אומרת לעצמה, אמא ששונאת את ילדה? היא חשה מבוכה, כועסת על עצמה, ובטוחה שהיא אם גרועה, שאיננה ראויה להיות אם. לרוב, לא תשתף איש בתחושות אלה, כי היא חשה בושה על כך. מה שהיא איננה יודעת, שאימהות והורות טובה מעוררות בנו את התחושות העזות ביותר. גם אהבה, וגם שנאה. מי שאנו קרובים אליו, מי שמשמעותי לנו כל כך, חושף אותנו לעוצמות רגשיות עזות, משני צדי המפה. גם אהבה עזה, וגם, לעתים, שנאה. כשאם אינה יכולה לשתף בתחושות שלה מישהו שיכול להרגיע אותה, כשהיא מבקרת את עצמה ותוקפת את עצמה על תחושותיה אלה, התוצאה היא דיכאון. זהו מצב, שמחייב סיוע נפשי, אך עדיין אין בכך כדי לרמז, שהאם זו עלולה לפגוע בילדה. זהו עדיין, כאמור, מצב נורמטיבי, ורוב האימהות, יכולות להבדיל בין הרצון לכעוס או לפגוע בילד, לבין פגיעה בפועל. אנו יודעים, שלחשוב, מותר הכל. אין בכך פגיעה ממשית באיש. לפעול, זהו משהו אחר, ואדם נורמטיבי יודע, שרב המרחק בין מחשבה למעשה.
ישנה רמה נוספת של דיכאון לאחר לידה, חמורה יותר, והיא דיכאון פסיכוטי לאחר לידה. דיכאון פסיכוטי לאחר לידה מופיע במצבים שבהם האם עברה טראומות מרובות סביב הלידה, ובמקרים שבהם חווית האימהות שלה בינקותה היתה פוגענית במיוחד. במצבים אלו, האם הטרייה מגלה חוסר רצון לטפל ברך הנולד, מתעלמת ממנו, ואדישה לבכיו. לרוב, יש פגיעה ניכרת בתפקודה, היא מבלה זמן רב במיטה, מתקשה בפעילויות יומיות, ומחשבותיה לעתים אינן מתיישבות עם חשיבה הגיונית, דהיינו, מחשבותיה הן בעלות גוון פסיכוטי. מה שבולט במיוחד, זה הקושי הניכר שלה לגלות יחס של התקשרות לפרי בטנה. במקרים אלו, יש לפנות לפסיכיאטר להערכת הסיכון ליולדת ולתינוק, אך יש להתייחס לכל מקרה לגופו. טיפול תרופתי, במקרים אלו, מתבקש. ואולם, גם במקרים אלו לרוב, האם לא תבצע מעשים חריגים כלפי ילדה. מקרים אלו הם חריגים מאד. מתי הם מתרחשים? לרוב, לא מיד לאחר לידה, אלא לאחר מספר שנים, שבהם היתה הזנחה מתמשכת של מצב דיכאוני, שהלך והחמיר, ושכנראה בבסיסו הוא פסיכוטי. מקרים אלו מתרחשים, כשהאם, לאורך זמן ממושך, מוצאת עצמה בבדידות גדולה, בעומס רגשי רב, וללא תמיכה אנושית. אלו מקרים חריגים.
ובכל זאת, כיצד ניתן להתמודד עם דיכאון לאחר לידה?
ראשית לכל, יש להיערך לאפשרות של דיכאון לאחר לידה, עוד בטרם הלידה. החשוב מכל, הוא לדאוג שליולדת תהיה מעטפת של עזרה ומשענת. אם, חמות, אחות, בעל, חברות וכד׳. כל יולדת, זקוקה להיטען רגשית, לדעת שברגע מסוים היא יכולה להיות לעצמה, ולנוח. זוהי תעודת הביטוח הטובה ביותר כנגד דיכאון. עם זאת, לעתים, מסיבות מגוונות, כפי שתוארו קודם לכן, גם עם תמיכה מסוג זה, עלולה האם הטרייה ליפול לדיכאון. במצבים אלו, היא זקוקה לתמיכה מקצועית, לאוזן קשבת, שתוכל לקבל את קשייה עם האימהות, ולא תדחק בה לעמוד בציפיות ממנה. דמות מקצועית טיפולית אימהית, שתוכל להתייעץ עימה על מה שמעיק עליה, ומעורר בה חרדה. דמות שתסייע לה לכונן בתוכה אימהות טובה ובטוחה בעצמה.
לפרטים נוספים היכנסו לאתר ענת פרי-פסיכולוגית קלינית
