כתבת מערכת TLVTIMES הלכה לצפות במופע הסטנד אפ של פרופ' אמיר חצרוני ושרדה כדי לספר
בשנתיים האחרונות עשה פרופ' אמיר חצרוני לא מעט כותרות שזעזעו ציבור שלם וגרמו לו להיות המועמד הראשון לשלילת אזרחות במדינת ישראל. הוא השתלח בכולם- יהודים, ערבים, מזרחים ומי לא, ובחר שלא להתנצל. בחודשיים האחרונים הוא מעלה מופע סטנד אפ ב"סטנד אפ פקטורי" בתל אביב- לפעמים פעמיים בערב אחד- והאולם? מלא!
מלווה בתמונות מהילדות וסרטי וידיאו מתסיסים, דמותו הצרה והגמלונית של חצרוני מצליחה לשבות את הקהל בסיפורים מהמציאות הפרובוקטיבית שלו, וכן, הוא אפילו מצליח להצחיק. "תמיד רציתי להיות מפורסם וחשבתי איך אני יכול לעשות את זה בקלות" הוא מסביר ובכך פותח את המופע בן השעה וחצי. הקהל מכיר חלק מהסיפורים היטב, הם מרחו כל כותרת בעיתונים הנחשבים ובעמודי הפייסבוק, אבל ניכר שדווקא כאן, על הבמה, הסיפורים נתפסים אחרת ומצליחים לשעשע לא מעט.
גם במופע אין אוכלוסייה שנתונה לחסדיו של הפרופ' לתקשורת. הוא יורד על שמנות, על מרוקאים, על פוליטיקאים (מהימין ומשמאל, בעיקר מהימין) וגם על ערבים. הייתם יכולים לחשוב שהזוגיות המתוקשרת עם שירין, בת זוגו הערבייה (שלה הוא קורא "יזיזה" שלו), תגרום לו לחבב ולו במעט את המגזר הערבי, אבל מבחינתו כולם נחותים.
מה גרם לך להעלות מופע סטנד אפ? האם זו הדרך שלך להתנצל על דברים שאמרת שהצליחו להרגיז אומה שלמה?
"אני לא מתנצל על שום דבר. כל מה שיצא לי מהפה אני עומד מאחוריו. מופע הסטנד אפ הזה הוא חלק מהתערבות עם חברה שחשבה שאף אחד לא ימצא אותו מעניין, והנה, חודשיים אחרי, הקהל עדיין מגיע וזה עובד".
אתה עולה על הבמה ומצליח לסחוף אחריך קהל שלם ולהצחיק, והנה, כאן בראיון אתה "סאחי" לגמרי ועונה ברצינות תהומית.
"את עושה ראיון רציני אז אני רציני. הבמה היא מדיום להביע דעות. יכול להיות שהגעתי לסטנד אפ כי בערוצים אחרים השתיקו אותי. אם הייתי בפאנל טלוויזיוני הייתי מגיע כפרשן אקדמי. הסטנד אפ הגיע ממש במקרה. בסופו של דבר אני לא שחקן ואני לא הטיפוס שיריץ צחוקים עם החבר'ה".
לחצרוני יש לא מעט אמירות בעייתיות נגד ישראל ונגד ישראלים. בסטנד אפ זה מצחיק את כולם, אבל במציאות יש עליו ביקורות חריפות, בלשון המעטה. כששאלתי אותו מדוע הוא בכל זאת בוחר להשאר בישראל, הוא התמהמה מעט עם התשובה וענה, טיפה בגמגום: "תראי, יש לי כאן עסקים ורכוש. זה המקום היחיד שבו אני יכול להופיע מטעמי שפה, איפה אני אופיע, בטורקיה?" ומיד העביר נושא חזרה ליצירה. הוא עונה חצי רציני חצי בנימה הומוריסטית וניכר כי גם לו אין את כל התשובות בנוגע לזהות האישית שלו. בכלל, שאלות אישיות מדיי הביכו אותו. גם כששאלתי על משפחה וילדים הוא נע וזע באי נוחות מסויימת והבליח שהוא לא מעוניין בזה.
מה בכל זאת הופך אותך לישראלי?
"אני מודה, אני עוקף בתורים. אפילו בטורקיה בתור לקפה, למרות שזו לא ממש אירופה, אני עוקף בתור. זה נראה לי טבעי".
מה, לדעתך, הבעיה האמיתית בישראל?
"יש הרבה מאד בעיות אבל המרכזית שבהן היא ריבוי מיעוטים, יותר מכדי שהמדינה יכולה להכיל ולהחזיק את עצמה כמו שצריך. המיעוטים זה לא רק ערבים, אין לך פה רוב ברור וזה נדון לכשלון. כל הניסיון לבנות בצורה מאולצת לאום יהודי-ישראלי הוא ניסיון לא משכנע ובעיקר לא מוצלח".
אם לא ישראל, איפה היית גר?
"איסלנד. זה רחוק, קר, מרווח, הרבה נשים בלונדיניות, גבוהים, חיים חיים ארוכים, מה רע? הבעיה שיש להם חיבה מיוחדת לפליטים אפריקאים שמגיעים על רפסודות בים".
אגב, אמרת מקודם שהתערבת עם חברה ובשל כך הגעת לסטנד אפ. האם הפסדת בהתערבות או הרווחת?
"את תתפלאי אבל במקרה הזה ניצחתי לגמרי".
