סדנאות המשחק מול מצלמה שמעביר השחקן נאור זילברמן לילדים, נוער ובוגרים גורמות להם לפרוק החוצה רגשות ותחושות וגם לשפר את הבטחון העצמי. המשתתפים בסדנא, שסובלים מבעיות קשב וריכוז מוצאים את עצמם מהופנטים וממוקדים. "ההורים לא מבינים איך 10 ילדים מצליחים להתרכז 3 שעות רצוף, כי בבית ספר זה אף פעם לא קורה להם", הוא אומר
נאור זילברמן מוכר כבר שנים כשחקן- כוכב מבטיח שהשתתף בסדרות ידועות כמו האי, רמזור ודני הוליווד. אבל הוא לא רק נמצא על צידה האחד של הבמה, זילברמן לקח את עולם המשחק והניף אותו גם למיקוד אחר, לא רק יצירתי אלא גם עם ערך חינוכי וחברתי: הוא מנחה סדנאות למשחק מול מצלמה בתל אביב ובקריות. הסדנאות מיועדות לילדים, נוער ומבוגרים שאינם קשורים לעולם המשחק . סדנה מורכבת בתחילה מחמישה מפגשים, כל אחד נמשך כשלוש שעות ובהם המשתתפים מתרגלים מונולוגים, משחררים רגשות כלואים ופשוט מגלים את עצמם ברובדים נוספים. מי שמעוניין, ממשיך לשלב השני שהוא יותר למתקדמים, תחת אותו קונטקסט אבל עם עליית שלב במורכבות הטקסטים, שילוב גם של מונולוגים ולמידה מקיפה יותר של שפת הגוף , מה מסמנת כל תנועה כך שהקראת הטקסטים למשל נעשית גם בצורת עמידה.
"אנחנו עובדים על לשחרר רגשות רבים שהם שמרו ושומרים בבטן, יש חוק קבוע בסדנה שלפיו מה שקורה בסדנה נשאר בסדנה ובלי קשר, זה גם הגיע לחבר'ה שהם כבר שחקנים וידועים בתעשייה, אני עושה אימוני משחק אישיים למשל ליאנה יוסף, שי מיקה ,מור ממן מלכת היופי, גל גברעם כוכבת ילדים ונוער ועוד רבים", הוא אומר.
הסדנאות מתקיימות בסטודיו של חלי ממן בקרית מוצקין, בתיאטרון הצפון שבקריית חיים ("ואני חייב לפרגן לתיאטרון שנותן לי את הבמה מתי שאני רוצה רק כדי שאחשוף את החבר'ה הצעירים מהפריפריה לתיאטרון", אומר זילברמן) כעת, בחנוכה נפתחת סדנה בתל אביב ולאחר החג צפויה להיפתח סדנה נוספת בקרית מוצקין המיועדת לילדים ובני נוער.
אבל מה שעוד יותר מייחד את הסדנאות של זילברמן הוא שהן מטפלות ונוגעות בילדים ובני נוער עם הפרעות קשב וריכוז (וגם בבוגרים בעלי הפרעות אלו). הוא לקח את אותו מבנה של סדנה (חמישה מפגשים בני שלוש שעות למפגש) ובעצם רקם איתה נפלאות, בעבודה עם הילדים ובני נוער, שלא מסוגלים לשבת בשקט במשך שיעור של 45 דקות בכיתה בבית ספרם. פה הם מגיבים אחרת לגמרי . "משהו בסדנה ובתחום של משחק והבעת רגשות החוצה גורם לכך שהילד מקבל את האהבה שהוא צריך, מענה לצרכים שלו. הילד מביע החוצה את הרגשות שלו והתרגילים והמשחק מהפנטים אותו, הוא ממש נקשר לכך לכן אני מאמין שהעבודה בסדנה היא ברמה של טיפול בהפרעות הקשב והריכוז של כל ילד".
אתה כנראה חלוץ בתחום. איך עלתה בהך היוזמה הזו?
"הרעיון הגיע דרך שרית דגנסי שהיא מאבחנת ופרופסור להפרעות קשב וריכוז, וגם כתבה שני ספרים מאוד מוצלחים בנושא. היא זיהתה את הפוטנציאל של הסדנה ואני הפכתי לחניך של דגנסי, למדתי את כל השיטה שלה ופשוט לקחתי את כל הידע שהיא נתנה לי אל המערך החברתי של הסדנה שלי וזה פשוט עובד כמו קסם. הילדים מתרכזים שלוש שעות בלי ריטלין, בדממה. ההורים לא מבינים כיצד, זה לא נתפס אצלם איך הילד מצליח להתרכז כך כי בזמן הלימודים בבית הספר זה אף פעם לא קורה לו . כשאני אומר לילדים שנשאר לנו עוד חצי שעה זמן עד לסיום הסדנה, הם לא מאמינים לי".
אולי פשוט מעניין להם יותר מאשר בבית הספר?
"זה מעניין אותם, מהפנט אותם. להחזיק שלוש שעות עשרה ילדים בקבוצה כשהם מרוכזים זה לא מובן מאליו, בכיתה הם לא מצליחים להתרכ אולי כי משהו לא מהפנט אותם. בסדנה, עצם זה שאתה נותן לילד את הבמה שהוא צריך, נוגע באינטיליגנציה וברגישות שלו, נותן לו להביע את הרגשות והתחושות של בצורה מדויקת , איך להשיג את מה שהוא רוצה בדרך הנכונה, שזה מה שהדמות שלו רוצה להשיג , ככה הוא לומד אבל בדרך הנכונה".
איך הילדים מגיבים לתרגילי המשחק, לעבודה בסדנה?
"בשעה האחרונה שלה אנחנו יושבים ביחד, רואים קטעים מצולמים שלהם וזו הפעם הראשונה שהם רואים את עצמם מבחוץ, איך הם מדברים ומתנהגים. לא פשוט לראות את עצמך ככה, זה לראות את כל היתרונות והחולשות במרכאות, כי אין באמת חולשות. אני מסביר להם שלמשל המראה החיצוני זה לא מה שחשוב במסך אלא מה שאנחנו מעבירים, אדם שנראה טוב אבל אין בו רגש אז אין לו מה להעביר. הם מקבלים המון המון ידע ואני דואג בכוונה לערבב את הסדנאות, באחת יכולים לנכוח ילדים ובני נוער מגיל 9-20, החלטתי לערבב טווח של גילאים כי ראיתי שקורה משהו מעניין בסדנה כזו: הילדים הופכים להיות מאוד בוגרים כי הם משחקים בני 20 והחבר'ה הבוגרים הפכו להיות ילדים במובן החיובי של הדבר. "לילד גם אין עדיין חוש ביקורת כלפי עצמו, זה משהו שמתפתח מגיל 16 בערך, ואז בסדנאות רואים את הפער בין ילד בן 10 שמשחק את הטקסט שלו בלי מחסומים ובלי מעצורים וללא ביקורת עצמית כשמולו בחור בן 20 שכבר כן מעביר ביקורת על עצמו. המבוגרים הופכים להיות ילדים חסרי ביקורת עצמית, מרשים לעצמם להיזרק למיים העמוקים והילדים הופכים להיות בוגרים, קורה איזשהוא איזון בין טווח הגילאים הזה שהאמצע שלו זה הדבר המיוחד".
זילברמן (36) מקרית אתא במקור וכיום חי בתל אביב, אי אפשר להתעלם מהמראה שלו והיותו יפה תואר, אבל הוא היה ילד שמנמן אבל מלא בביטחון עצמי שידע תמיד שיהיה שחקן.
אתה רואה את עצמך לפעמים דרך הילדים אותם אתה מלמד?
"יש ילדים שאני רואה בהם את נאור הילד, ללא ספק. בעיה של חוסר ביטחון לא הייתה לי, אלא יותר אובר בטחון, אבל את יודעת, אובר מכסה על החוסר. מגיל 5 ידעתי שאני רוצה להיות שחקן אבל לא היה לי איפה לשחק . זה הסיבה העיקרית שהתחלתי לעשות סדנאות בקריות וגם במרכז. רציתי שיהיה לחבר'ה האלה איפה לשחק, לא רק ללמוד תיאטרון אלא גם משחק מול מצלמה . זה הרצון והדחף שהיה לי ללמוד, לממש את הפוטנציאל שלי בדיעבד. דרך משחק מול מצלמה ילדים ביישנים או שיש להם הפרעות חברתיות יכולים להתעצם, להרים את הבטחון העצמי שלהם שזה יותר חשוב מכל דבר אחר. ילד מסיים סדנה עם ביטחון עצמי ומעריך עצמו יותר, יודע שהוא מסוגל וזה הסיפוק הכי גדול שלי".
אחרי הצבא ירד לאילת והשתלב בצוותי בידור בבתי מלון גדולים, תקופה שאותה הגדיר כיפה בחייו. בהמשך השלים לימודי משחק בבית הספר למשחק בית צבי, וכיכב בסדרות פופולאריות ידועות בינהן דני הוליווד, רמזור, החיים זה לא הכול והאי.
הוא מתעתד להשתתף בסדרה שכעת הוא לא יכול להרחיב עליה את הדיבור כי "ככה זה במקצוע שלנו, עד שלא מתחילים חזרות לא מדברים", גר בתל אביב כבר 15 שנים, אבל לא פוסל חזרה לצפון. "never say never, אבל כן רואה את עצמי מגדל את הילדים שלי מחוץ לתל אביב. הקריירה שלי פה אבל מאמין שאת הילדים שלי אני אגדל במקום קצת יותר מאוורר".
חשבת לפנות למשרד החינוך לפתח יחד איתם סדנת משחק משותפת?
"אני מאוד הייתי רוצה שמה שאני עושה היום עם ילדים, יכנס למערכת החינוך אבל אני לא חושב שהם כרגע ערוכים איך עושים את זה ואיך מקימים משהו חינוכי, אבל אני חושב שזה משהו שכן צריך להתפתח למקום כזה".
