הוזמנתי לאירוע ההשקה של מסעדת אנגוס ברחוב הארבעה, בהחלט היה מדובר באירוע, הוייב היה כאילו התפלחנו לבת מצווה של הבת של הבעלים. ההתרגשות היתה בעיצומה והצוות נראה שמתכונן למלחמה (הגענו מוקדם). המארחת הייתה מאוד נחמדה והפנתה אותנו לשולחן מרוחק בפינה. יותר מהמיקום הדאיג אותי שגיליתי שמדובר בשולחן לארבעה ושמצטרפים אלינו עוד אנשים, לור אמרה לי קוק יהיה בסדר נתמודד עם מה שלא יבוא – התמודדנו , בערך.
בינתיים התענגנו על כוס יין והסתכלנו מה הולך מסביב והאמת שלא התרשמנו יותר מידי, בהחלט מדובר במקום שמתאים בול לסצנה של רחוב הארבעה, הרחוב הכי לא תל אביבי בעיר.
האורחים הנוספים הגיעו והמנות התחילו לזרום אל השולחן. ראשונות הונחו על השולחן שלוש צלחות אובליות לבנות מקושטות במאמץ יתר. אם היינו במאסטר שף כנראה שהיו מורידים להם ציון על הגשה: ברזואלה עגל עם סלט עגבניות שוק – מנה טעימה אבל הבשר היה קצת יבש לטעמי והסלט עגבניות היה מיותר. הייתי שמחה לקבל רק את הרוטב שלו על כל הבשר ולא רק באמצע.
אנגוסלט שווארמה: עשבי תיבול ופיצוחי בשר ברוטב כורכום – אם להיות לגמרי כנה אין לי יותר מידי מה לומר על המנה הזו היא היתה בסדר.
סלט אסאדו : נתחי אסאדו פריכים עם קוביות תפוחי אדמה ורוטב איולי – זו מנה שאם הייתי בוחרת בעצמי מהתפריט כנראה שהייתי מזמינה ומתאכזבת קשות! היה שם בעיקר שומן על סלט תפוחי אדמה תפל. זן אחר של תפוחי אדמה, אולי מתקתק יותר, היה מתאים יותר למנה. אפשר בהחלט לומר שהמנה המנצחת מבין הראשונות שהוגשו לנו היתה מנת לחם הבית עם חמאת שום.
לבקשת הזוג שחלק איתנו את השולחן העבירו אותנו לבר ובדיוק כשהתחלנו להתבאס קצת על המקום הגיעו מנות הביניים: צלעות טלה ושורט ריבס (אסאדו על העצם), הפעם הייתי מאוד סלחנית כלפי כמות השומן על צלעות הטלה הוא היה טעים, עסיסי ועשוי בדיוק במידה. לור נראתה כמו האימוג'י המאוהב עם הלבבות בעיניים כשטעמה מהצלעות ורק זה היה שווה את המנה. השורט ריב היה נפלא, רך ועדין, ברור שהייתי צריכה להוסיף מלח אבל אוהבי בשר אמיתיים כנראה לא יצטרכו להוסיף כלום למנה הזו.
בשלב הזה כבר היינו מוכנות לכמה תוספות, איזה צ'יפס, תפוח אדמה בתנור, או אפילו במיקרו היה עושה את העבודה. בכל זאת שתי בנות במסעדת בשר חובה לרפד בקצת פחמימות. אבל מהר מאוד הבנו שהצ'יפס היחיד שנקבל היה תלוי על הבר בקומפוזיציה שמזכירה התפרצות של הר געש- מעניין אותי מה עבר בראשו של המעצב?! "פה תהיה התפרצות הר געש של צ'יפס ענקי, שיעשה לאנשים חשק להזמין צ'יפס?"
יצאנו לסיגריה בתקווה שכשנחזור יגיעו העיקריות. חזרנו למחזה מרגש של ה-מון בשר מונח על מגש גדול וכבד.
היו שם קבבונים שהיו טעימים ולא מתובלים מידי, סטייק פילה שהיה עסיסי ואולי קצת עשוי מידי לטעמי, נתח ענק של סינטה מעודנת שהוגש בדיוק במידה ולבסוף אני מתרגשת לכתוב את זה אפילו: סטייק שייטל אדיר. מזה הדבר הטעים הזה ולמה אף אחד לא סיפר לי שאני חייבת לאכול כזה? נתח רך ונימוח עם גוון מתקתק ועדין שפשוט עשה לי את זה. אז זהו , כל המקום הלא סקסי הזה היה שווה את הביס המדהים מהשייטל המושלם הזה.
שניה לפני שברחנו החוצה הסתובבו מלצרים עם מגשי נישנושים אז כמובן שחטפנו גם אחד לדרך וממש לא הצטערנו, משולש עראיס (פיתה במילוי בשר טחון על הגריל), פחמימות התגעגעתי..
