בזמן שבחוץ מהדהדים קולות המלחמה, בתוך חלל "בית רדיקל" בדרום תל אביב התכנסו מאות אנשים לסרב לציווי האוטומטי "להתיישר". דרך ניתוח גיאופוליטי מפוכח של דב חנין, זעקה אימהית של אינאס אבו סייף וביקורת תקשורתית נוקבת של סיוון תהל, כנס החירום של "עומדים ביחד" ניסה לשרטט קו של שפיות בתוך מה שהם מכנים "ממשלת החורבן".
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
ביום חמישי האחרון, בצומת הרחובות הרצל והתחייה, האוויר היה סמיך לא רק מהלחות התל-אביבית, אלא מתחושה של דחיפות. עבור תנועת "עומדים ביחד", המלחמה היא לא רק אירוע ביטחוני, היא זירת הישרדות פוליטית. "בזמן מלחמה מצפים מאיתנו לשתוק, להתיישר ולתת גיבוי אוטומטי לממשלה", פתחו המארגנים, "אבל יש ציבור גדול שרוצה דרך אחרת: יציבות, ביטחון והסכמי שלום".
הקרב על הנרטיב: הישרדות מול מציאות
רולא דאוד, מהמנהלות הבולטות של התנועה, לא בזבזה זמן על הקדמות. בקול צלול היא הניחה את האצבע על מה שהיא מזהה כמניע המרכזי של המערכה: "אנחנו יודעים שזו מלחמה פוליטית של ביבי בשביל ההישרדות שלו", אמרה דאוד. "זה פוגע בכל המערכות – חינוך, תחבורה, הכל. המלחמה הזו חידדה את זה עוד יותר: היא פרצה רק כי נתניהו והממשלה שלו רוצים הישרדות פוליטית, ולא משנה מה המחיר שאנחנו משלמים – לא רק פה, אלא בכל המזרח התיכון".
עבור דאוד, המאבק הוא לא רק על עמדות כוח, אלא על הזכות הבסיסית לנורמליות. "אין לנו את הפריבילגיה להרים ידיים", הצהירה, "אני רוצה שהבת שלי תלך ברחובות בביטחון, שהיא לא תצטרך לחפש תמיד איפה המקלט הכי קרוב".
חומות של שתיקה: כשהתקשורת והאופוזיציה נאלמות
אחד הקווים המרכזיים שעברו לאורך הערב היה הביקורת על הממסד – לא רק השלטוני, אלא גם זה שאמור לבקר אותו. אינאס אבו סייף, חברת הנהגה ואם מודאגת, תיארה מציאות של השתקה מרצון: "הממשלה דורשת שנשתוק, שנעמוד דום ונאמין לכל דבר שהיא אומרת, למרות שהם שוב ושוב מתגלים כשקרנים".
אבל החיצים של אבו סייף הופנו גם פנימה, אל תוך המחנה: "כמעט אף אחד באופוזיציה לא מעז להציע דרך אחרת כי הם פחדנים. הם חושבים שברגע שמתחילים לירות אז אין יותר אופוזיציה". רונה תלם המשיכה את הקו הזה כשהוסיפה: "בתקשורת חושבים שתפקידם לעודד ולא לאתגר. כמעט אף אחד לא מעז להגיד את האמת – שאין לזה קשר לביטחון האמיתי שלנו".
הפיקציה של הניצחון המוחלט
כאשר ד"ר דב חנין עלה לבמה, הטון הפך לאנליטי ומפוכח. חנין ביקש לפרק את המושג "ניצחון מוחלט" לגורמים. "המלחמה הזו לא תפתור את בעיית הטילים האיראניים", קבע נחרצות. "איראן היא מדינה ששטחה פי 80 מישראל. מי שמדמיין שאפשר בחיסולים או בפלישות לחסל את האיום הזה, חי במציאות דמיונית".
חנין הציג נתונים מדאיגים על הגרעין האיראני – 480 ק"ג של אורניום מועשר הטמונים עמוק בתת-הקרקע – כדי להדגיש את המוגבלות של הכוח הצבאי לבדו. "ההיסטוריה מלמדת שמלחמות דווקא מחזקות דיקטטורים", הסביר, "הפצצות מהאוויר מעולם לא הפילו משטרים". מבחינתו, הסכנה הקיומית האמיתית היא הקיפאון הפוליטי: "אם נתניהו יחזור לקדנציה נוספת, המשמעות תהיה קטסטרופלית ברמות שקשה לדמיין".
הקול העצמאי בתוך הגיהנום
סיוון תהל, אקטיביסטית ועיתונאית ב"המקום הכי חם בגיהנום", הביאה את נקודת המבט של השטח. היא תקפה את ערוצי המיינסטרים שמזינים את הציבור בתודעת ניצחון כוזבת. "במלחמה הזאת אין מנצחים", אמרה תהל, "למה שנסמוך על התקשורת שלא מספרת לנו מה באמת קורה שם?".
תהל תיארה את העבודה הסיזיפית של עיתונות עצמאית, ללא בעלי הון ובדיאלוג ישיר עם הציבור: "כשאני יוצאת לשטח, לגדה, אני רואה רק אתכם – את הציבור. תמיכה בעיתונות עצמאית היא מעשה אזרחי ופוליטי ממדרגה ראשונה".
סוף דבר: הדיאלוג ושברו
הערב לא הסתיין בשקט. לקראת סופו, העימות המילולי עם פעיל הימין רועי סטאר שהגיע למקום המחיש את השבר העמוק בחברה הישראלית – הקושי לקיים שיחה כשברקע מלחמה קיומית ופוליטית גם יחד.
אך מעבר לצעקות, נותרה הבקשה הפשוטה של רונה תלם, כזו שכנראה משותפת לכל מי שנכח באולם, ואולי גם לאלו שמחוץ לו: "אנחנו צריכות מנהיגות שמבינה מה קורה כאן. אנחנו צריכים מנהיגים שמעזים להושיט יד לשלום, ואנחנו גם צריכים פשוט לישון לילה שלם בלי הפרעות".
