דפנה אדמתי, זמרת ויוצרת, במקור מקיבוץ בארי שבעוטף עזה, עובדת בימים אלה על אלבום בכורה שעתיד לצאת במהלך שנת 2025. סינגל חמישי מתוכו יוצא כעת ונקרא "עשן סמיך".
ב-7/10 דפנה הייתה בביקור בבית הוריה בקיבוץ בארי. מחבלי החמאס המתועבים פרצו גם לבית המשפחה וחייה של דפנה, של אחיה ושל הוריה ניצלו אך ורק בזכות תושייתו ואומץ ליבו של אביה בן ה-70 שיצא ונלחם מול המחבלים כנגד כל הסיכויים.
לאחרונה דפנה אובחנה עם PTSD- הפרעת דחק פוסט טראומטית. השיר "עשן סמיך" עוסק גם בכך ועד כה הוא נחשב לשיר הכי אישי וחשוף שהוציאה.
דפנה נולדה וגדלה בקיבוץ בארי שכה אוהבת והוריה אף שבו לגור שם כבר לפני כשנה. לאחרונה השתחררה משירות קבע ארוך כקצינה בדרגת רס"ן בצה"ל. למרות הטראומה הנוראית שחוותה ב-7.10 ואף האבחנה שלה כמתמודדת עם פוסט טראומה, דפנה חזרה לשירות צבאי מלא כמה ימים אחרי הטרגדיה שפקדה את הקהילה של בארי ואת בית הוריה, מתוך רצון כן להציל את הבית ולהגן על מה שנותר ממנו ואף הופיעה עם שלל אמנים מוכרים כמו שלמה ארצי, מירי מסיקה ועוד, טקסי זיכרון ולוויות בעוטף וגם עסקה בהסברה עם גופים שונים בארץ ובעולם.
דפנה משתפת מנבכי נפשה:
״את השיר החדש "עשן סמיך" כתבתי כמעט שנה אחרי ה-7 באוקטובר, כשהעשן התחיל להתפזר מבפנים ומבחוץ. המציאות הכבדה שחשבתי שאני חזקה מולה התחילה לחלחל, רק אז הבנתי שאני כנראה מתמודדת עם פוסט טראומה.
בשנה הראשונה הייתי עמוק בטראומה, הרגשתי קהות חושים ושאני בהדחקה של כל מה שקרה. שנה אחרי ה-7.10, כשהשתחררתי מצה״ל אחרי שירות של מעל תשע שנים כקצינה כתבתי את השיר הזה. אמרתי לשחר המפיק שלי שכתבתי את זה על חברה שנמצאת בתקופה קשה והוא כמובן זרם איתי, למרות שהוא הבין בתוך תוכי שזה על מה שעובר עליי ואני לא מצליחה לבטא בדיבור, רק במוזיקה.
הטראומה שלי באה לידי ביטוי בקשיי שינה, חוסר ריכוז, תשישות, דריכות גדולה וקהות חושים. יש פחד גדול לגעת בדברים כואבים, ההדחקה מצויה אצלי יד ביד לצד רגישות גדולה. למרות זאת, אני בוחרת להמשיך לשרת את המדינה במילואים, ליצור מוזיקה שתהווה השראה למאזינים/ות ותרופה עבורי. אני מבינה שיש לי תפקיד ואני לא מוכנה לוותר עליו למרות הקשיים והחשיפה.
"עשן סמיך" נולד ברגע של אמת מול עצמי, גם אם לקח לי זמן להודות בכך. הוא מדבר על לב שבור, על חוסר יציבות, על החיפוש אחר מקום לנוח בו. הוא נכתב מתוך כאב אישי ושבר גדול, אך גם מתוך רצון לאחד ולרפא.
רק לאחרונה סיימתי עוד שבועיים של מילואים כקצינה בחיל האוויר במבצע ‘עם כלביא’. לא היה קל, אך נראה שעבורי, הסיפור האישי והסיפור הלאומי תמיד ילכו יד ביד- הציונות, המחדל, התקווה, השבר והתקומה.
בתוך כל זה אני מוצאת את המוזיקה כעוגן שלי, התרופה הכי עמוקה לנפש שעוברת כל כך הרבה. "עשן סמיך" הוא השיר הכי חשוף שלי עד היום.
כפי שכתבתי בפזמון:
"בין שתי שקיעות, יש יום מלא".
מחכה לזריחה הגדולה של כולנו, ליום מלא באור ולחטופים/ות שלנו שיחזרו לביתם״.
