אמנות האשראי

יום אחד היוצר, במאי ומורה אסף בסון אחז בכרטיס האשראי שלו והחל לצייר,  אז הבין שיש כאן אמירה: "להוציא את הפלסטיק הזה מהשימוש הרגיל שלו ולא לכבול את עצמנו לגלובליזציה והתאגידיות", כהגדרתו. לאחרונה נפתחה בקניון G צמרת, תערוכת תמונותיו המצוירות כולן בכרטיס החיבור עם קניון דווקא הוא בעיניו החלום של כל אמן ,"כי יצירות נועדו להגיע לאנשים"

האמן אסף בסון הוא כנראה היחיד שמכיר עוד שימוש לכרטיס אשראי מעבר לשימוש המסחרי שכולל גיהוץ או משיכת כסף, והוא לקח את זה למחוזות אחרים לגמרי
תערוכת תמונות ייחודית ואינטראקטיבית של בסון תתקיים בקניון G צמרת והיא כולה מצוירת בכרטיס אשראי- אמצעי התשלום האולטימטיבי לקניות בקניון. ביצירה יוצא הכרטיס הפלסטי מתחום הייעוד שלו ומשמש מברשת לבריאת עולם אחר, פתוח, שולט, חופשי ולא כבול.
"אני במאי, יוצר ומורה במהלך כתיבת התסריט לפיצ'ר (סרט) שלי באיזשהוא שלב, נשברתי או הרמתי ידיים ותפסתי את כרטיס האשראי שלי, הדבר המיידי שהיה לי והתחלתי לעוף על הקנבסים ופתאום הבנתי שיש פה גם סוג של אמירה", אומר בסון, "היא בעצם השימוש בכרטיס, להוציא אותו מהשימוש הרגיל שלו, לצייר איתו את העולם ולא לכבול את עצמנו לגלובליזציה והתאגידיות, בעצם הוצאתי כאן את הכרטיס מהשימוש הרגיל שלו וציירתי איתו את העולם".

 נראה שכרטיסי אשראי זה עניין מהותי אצל אנשים והם מתחברים לכך, אולי אפילו מכורים לפלסטיק הזה
"נכון ובלי להרגיש הם נותנים לזה כוחות, כבולים לכרטיס, נאחזרים בו ובקצה השני יושבים תאגידים כמו בנקים וכל הגלובליזציה החזירית . לקחתי את האלמנט הזה והפכתי אותו למשהו מאוד נטורליסטי, טבעי חיובי מאוד, צבעוני ססגוני ומתפרץ ואני חשוב שזה קצת פתח לאנשים משהו בתודעה".
בסון הרגיש פורה ומלא השראה בלתי פוסקת וזו התערוכה השלישית שלו בחצי שנה האחרונה. הוא מעיד על קניה מאסיבית של יצירותיו והתעניינות ערה בהן ולאחרונה נפתח גם לשווקי אמנות בניו יורק ובלוס אנג'לס

 איך בעצם מציירים באמצעות כרטיס אשראי?
"כל העשיה שלי היא מאוד פנימית ומדדיטיבית אני לא יודע איך אני מתחיל לצייר ומה יהיה בסוף היציר.הבחירה של הצבעים מאוד ספונטנית התמהיל על הקנבס היא מהילה מאוד טבעית, אני לא מדלל צבעים אבל רק במפגש בין הצבעים נוצר הגוון החדש, לגבי הטכניקה של העבודה עם הכרטיס אז זה שונה מהשפכטלים שקיימים בשוק האמנות שהם כל כך גרועים . בכרטיס עם החוזקות שלו יש גמישות שמתחלפת בין כרטיסים שונים וזה יוצר משהו אחר על הקנבס.
"אני עובד עם כרטיסים שונים שאני מחליף חלק גמישים יותר, חזקים וצרים , חלק איבדתי ומצאתי אחר כך. אם קשה לעבוד איתם? מה שאני עושה נקרא תחום הcreative art , מעשה יצירתי שנוגע באיזשהוא אקט. אני לקוח בלון ממלא אותו בצבע שמן וזורק אותו מהקומה השנייה והבלון הזה מתפוצץ על הקנבס, אחר כך אני משחזר את הפיצוץ עם הכרטיס כשאני לוקח צבעים ופשוט הולך אחרי הנקודות של ההתפרצות ואז אנחנו רואים את כל המאסה המפוזרת.
יש לי כל מיני יצירות שנקראות למשל "המפץ הגדול", "ניצוצות" כל מיני יצירות שהן וריאציה של המעשה האמנותי שאני עושה , כלומר כשאת מסתכלת על היצירות שלי זה לא שקמתי בבוקר והחלטתי לצייר ציפור או גמל . כשאני קם בבוקר אני עשוה משהו והעשייה הזו היא כמעט בלי מחשבה, זהו התנהלות נורמלית שלי בתוך הבית בתוך הסטודיו, בין שתיית הקפה לסידור הספרים והקריאה, פתאום אני קם ומתחיל לעוף על הקנבס עם המוזיקה שלי.
אתה אמן בכל רמ"ח איברך, איך מרגיש לך החיבור של היצירות שלך עם , נקרא לזה מושג שטחי או מסחרי כמו קניון ?
"זה החלום הרטוב של כל אומן שמכין יצירות במקום שאפשר למכור בו את הדברים שלו, יצירות נועדו להגיע לאנשים, לבתים, לרחוב, לרגש, הכי קרוב שרק אפשר ולא רק לנבול בתוך מוזיאונים וגלריות. בקניון זה המיידיות שלי עם אנשים, אני עומד ומדבר איתם והם מספרים לי את עולמם, זה גם חלק מעוד כובע שיש לי כי אני עוסק גם בטרילותרפיה (חיבור בין פסיכולוגיה מודרנית לזן בודהיזם) , עוזר לאנשים לא לסבול ולדאוג . מה שקורה במכירות בקניונים זה השיח הבלתי אמצעי עם אנשים, כשבמקום מסוים אני גם דוחף אותם, נותן להם את התעוזה להעיז ולנסות לחפש דברים שהם אוהבים.

בסון (52) יליד רמת גן, בן יחיד בין ארבע אחיות, אב ליאיר וזואי, מתגורר ויוצר בתל אביב, הוא סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב בקולנוע וטלוויזיה, אמנויות ופילוסופיה של המזרח כשמאחוריו עשייה מרובת שנים בתחום הקולנוע והטלוויזיה כיוצר וכבמאי סרטים בערוצים השונים. כשאסף החל לצייר, הוא החליט לשחרר את עצמו מהעיסוק הסיזיפי של העבודה בהוראת הקולנוע והאמנות ולקחת חופש בלתי מוגבל כדי ליצור ולצייר.
את הבית שלו הפך לאולפן טלוויזיה עם נוף מופשט ומשתנה מדי יום. המוסיקה "מצוירת" בצבעים על הבד ומנגנת בדממה גם כשהיא נפסקת. היא מנצחת על פריימים, סצנות ושוטים עלומים שנמשחים בשמן צבעוני טהור על המסך הלבן. הוא יוצר מתוך אימפולס כשהמוזה מבעבעת בתוכו מתחושות יומיומיות הממלאות אותו. הם יוצרים אפקטים שונים, עד לתוצאה הסופית שנושאת בין מבוכים, בין קווים ותוואים, אל מגרש המשחקים של הנפש.
"אני היום מוצא את עצמי חי את הסרט של החיים שלי כבמאי תסריטאי ושחקן ואני מאוד ממליץ לאנשים לאמץ את זה ולזכור שהם לא סטטיים בחייהם והם לא קורבנות של הנסיבו אלא כוכבים ראשיים בסרט של חייהם".

1 תגובה

להשאיר תגובה