ביום קיצי ושטוף שמש בגן ההגנה ברמלה, בין ניחוחות התבשילים המסורתיים לבין צלילי המוזיקה התוססת, לבש הפסטיבל לציון יום העצמאות של פרו פנים צבעוניות וססגוניות במיוחד. בתוך ההמולה החגיגית בלטה חבורת רקדנים עטויה בלבוש שבטי מרשים, שאחזה בבובת נחש ענקית ומשכה את תשומת לבם של העוברים והשבים. שיחה קצרה וקולחת עמם חשפה סיפור תרבותי עמוק השזור בזהות הלאומית הפרואנית ובמרחבי האמזונס.
איתן אלחדז ברק
חגיגת עצמאות היסטורית בלב רמלה
האירוע בגן ההגנה ציין את יום העצמאות ה-204 של פרו (Las Fiestas Patrias), המנציח את שחרורה של המדינה מעול הקולוניאליזם הספרדי. ביום זה נהוג בפרו ללבוש את צבעי הלאום, להתכנס ברחובות ובפארקים, לרקוד לצלילי מוזיקה פולקלוריסטית מכל אזורי המדינה ולהתענג על העושר הקולינרי המפואר של המטבח המקומי.
בין הדוכנים המוצלים, שעוטרו בדגלי פרו וישראל, נהנו המשפחות מרוח של גאווה לאומית, כשרבים מהילדים והמבוגרים לובשים את חולצות נבחרת הכדורגל הלאומית. הניחוחות שעלו מהגריל הלוהט משכו את העוברים והשבים אל דוכני המזון, שם הוגשו שיפודי הלבבות הטיפוסיים (Anticuchos) ולצידם תבשיל ה-Tacacho המסורתי, תירס רחב-גרגרים (Choclo) ותפוחי אדמה ברוטב הואנקאינה צהוב. הקהל רענן את החך במשקאות אייקוניים, כמו האינקה קולה (Inca Kola) הצהובה ומיץ קנה סוכר טרי (Jugo de Caña) שנסחט במקום – חגיגה חושית של ממש שהפכה את המפגש הקהילתי לחוויה בלתי נשכחת.
שלושת האזורים של Identity Peruana
כפי שהסבירה אחת הרקדניות, החינוך לשימור המורשת בפרו איננו מקרי, אלא חלק בלתי נפרד ממסלול החיים של כל אזרח: "בפרו חשוב מאוד מילדות, מהרגע שאנחנו בעצם מסיימים גן, מסיימים בית ספר, מסיימים אוניברסיטה וכדומה, אנחנו תמיד מייצגים את שלושת האזורים של פרו".
האזורים הללו – הקוסטה (רצועת החוף), האנדים (האזור ההררי) והסלבה (אזור ג'ונגל האמזונס) – מהווים את שלושת עמודי התווך של הזהות הפרואנית. "אנחנו תמיד רוקדים ומכבדים את כל האזורים של פרו, וזה חלק מהתרבות שלנו", הוסיפה בהתרגשות.
סודות הלבוש של שבט השיפיבו
כשנשאלו על הלבוש המיוחד שעטו, חשפה הרקדנית את מקורותיו השבטיים: הבגדים שייכים לתרבות של שבט השיפיבו-קוניבו (Shipibo-Conibo), אחד השבטים הילידיים הבולטים במעבה האמזונס.
הבגדים, המעוטרים בתבניות גיאומטריות מורכבות בעבודת יד, אינם משמשים כקישוט בלבד. במסורת השיפיבו, הדפוסים הללו (הנקראים Kené) מהווים שפה חזותית עתיקה ומפה קוסמולוגית המייצגת את נתיבי הנהרות, עורקי האנרגיה של היער והחיבור הרוחני לטבע. הלבוש הושלם בעדיים צבעוניים, מחרוזות אגוזים וכתרי נוצות מסורתיים.
ריקוד האנקונדה: כבוד לרוח היער
חלק מרכזי בלבוש ובמופע של החבורה היה ייצוגה של האנקונדה – הנחש הענק של אגן האמזונס, שנתפס ברוחניות השבטית כמגן הנהרות ובורא הקוסמוס. "זאת האנקונדה, תגידו לה שלום", צחקה הרקדנית כשהיא מציגה את הבובה המרשימה, "היא חיה כמובן באמזונס, ואנחנו הולכים לרקוד איתה ריקוד אופייני של השבט".
מיד לאחר מכן פצחה החבורה בביצוע קצבי ומלא אנרגיה של "ריקוד האנקונדה" (Danza de la Anaconda), תוך קריאות קצביות ורקיעות רגליים שהעבירו לרגע אחד את הפארק השקט ברמלה אל מעבה הג'ונגל הדרום-אמריקאי.
מחוף האוקיינוס ועד מעבה הג'ונגל
הפסיפס התרבותי של פרו בא לידי ביטוי מרהיב גם בהמשך ההופעה: לצד ריקודי הג'ונגל השבטיים, העלו הרקדנים לבמה את ה-Festejo Peruano – אחד הריקודים האפרו-פרואניים האותנטיים והמוכרים ביותר, שמקורו בעיר צ'ינצ'ה שבמחוז החוף (Costa). הריקוד, שנוצר על ידי עבדים אפריקאים שהובאו לאזור בתקופה הקולוניאלית, מתאפיין במקצב מהיר ובשילוב ייחודי של אלמנטים מוזיקליים דרום-אמריקאיים ואפריקאיים.
כשנשאלו חברי הלהקה האם חיו בעצמם באזורים אלו, השיבה הרקדנית בגאווה: "ברור, כולנו מאיקיטוס!" – העיר המרכזית והגדולה ביותר באמזונס הפרואני, הנחשבת לבירה התרבותית של אזור הסלבה.
יהודי האמזונס: הקשר הייחודי לרמלה
הקהילה הפרואנית בישראל, המונה אלפים בודדים, היא פסיפס אנושי מרתק. לצד עולים מלימה וקהילת "בני משה", פועלת בארץ קבוצה ייחודית של יהודי האמזונס – צאצאי סוחרים יהודים שהתיישבו בעיר איקיטוס בסוף המאה ה-19 והתערבו באוכלוסייה המקומית.
בעשורים האחרונים עברו רבים מבני הקהילה תהליכי גיור, עלו לישראל וקבעו את ביתם בערים כמו רמלה ובאר שבע. עולים אלו הביאו עמם לארץ לא רק זיקה עמוקה למסורת היהודית, אלא גם אהבה עזה לפולקלור האמזוני, לריקודים השבטיים וללבוש המסורתי – אותם הם ממשיכים לשמר ולחגוג בגאווה במולדתם החדשה.
