הפעילה החברתית, תושבת גני תקווה וח"כ לשעבר שירלי פינטו אירחה בביתה לקראת יום השואה והגבורה ערב 'זיכרון בסלון' שבו נפגשו לראשונה, שורד שואה חירש, יעקב ארנפלד (91) שלא שמע דבר במהלך מלחמת העולם השנייה, ושרד את צעדת המוות. לצידו סיפרה את סיפורה ליזה מושקטין (25), ניצולת מסיבת ״נובה״ ברעים בשבעה באוקטובר, כאשר נתלה על מכונית שדהרה במהירות של 150 קמ״ש
איתן אלחדז ברק
ח״כ פינטו-קדוש, הנה חירשת שמקדמת את הזכויות והשיויון של אנשים עם מגבלה: ״השנה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה מקבל משמעות עוד יותר חזקה, קרובה וכואבת. האתוס הישראלי שעליו מושתתת מדינת ישראל ״לעולם לא עוד״ שעד לפני השבעה באוקטובר אותיותיו היו יצוקות בברזל, כבר נסדקו . גל השנאה והאנטישמיות בעולם, מחזק עוד יותר את ההבנה, שאין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, לשמור על אחדותנו ועל מדינת ישראל שהיא הדבר הטוב ביותר שקרה לעם היהודי.לעולם לא עוד – זוהי אינה משאלה, זוהי קריאה לפעולה!".
יעקב ארנפלד, תושב תל אביב, ניצול שואה. הוא חירש המשתייך לאגודת החירשים. התחנך בפנימייה לחירשים יהודים בבודפשט וכשהיה בן 11 גורש עם משפחתו מהעיר והועבד בעבודות כפייה לצד הצבא הגרמני הנסוג. הוריו נרצחו ואילו הוא הוצעד עם יהודים נוספים מהונגריה ב"צעדת מוות" לכיוון מחנה מאוטהאוזן, שם שוחרר עם תום המלחמה. הוא עלה לארץ עם אחיו ואחותו והתיישב בתל אביב. כיום עובד בשיתוף פעולה עם בית הספר לחירשים, ומשמש זה שנים רבות איש עדוּת של "יד ושם" בשפת הסימנים עבור חירשים ושומעים כאחד"
היהודים החירשים במלחמת העולם השנייה נרדפו פעמיים: הן בשל המגבלה שלהם והן משום שהשתייכו לעם היהודי.
ליזה מושקטין (25) סיפרה על ההימלטות ההרואית שלה מהמסיבה ברעים כאשר חלק מחבריה נרצחו. לאחר שהיא הבינה שמחבלים מתקרבים בשעת בוקר מוקדמת אל עבר אתר המסיבה היא החלה לחפש מחסה בקרב המכולות שהיו בשטח המסיבה אך ככל שהתקרבו יותר המחבלים ולאחר שצעקו להם לברוח היא החלה לנוס על נפשה: "הגעתי ליער רעים וראיתי רכב מלא עד אפס מקום", מתארת מושקטין את הסיוט שעברה. "היו שם גם אנשים שישבו על הגג שלו, מניחים את הרגלים על הדלתות הפתוחות כדי שלא ליפול". מושקטין לא היססה ופשוט קפצה על הרכב העמוס לעייפה, "נעמדתי על הרצפה של הרכב וכל הגוף שלי בחוץ והחזקתי במושב הקדמי של הנהג וצעקתי עליו לעוף משם" היא נזכרת באותם רגעים מורטי עצבים. ברכב עליו ניתלתה היו שמונה אנשים והנהג התחילה לנסוע במהירות של 150 קמ"ש כשבדרך הם רואים חייל שכמעט ירה עליהם, שוטרים המומים. אחרי שהגיעו בטעות לרהט ורכב מחבלים חלף על פניהם נמלט מירי הם עשו אחורה פנה והגיעו לנתיבות שם אחד השוטרים אמר להם, 'אין לכם מה לעשות פה כולם עומדים פה למות'. משם פנו השמונה הגיעו לקיבוץ בית קמה ונכנסו לקיבוץ שובל הסמוך, שאליו לא חדרו מחבלים. בשובל הם שהו בבית פרטי של משפחה. לבסוף חברה לשעבר של מושקטין הגיע לאסוף אותה ולקח אותה לביתה בחולון. כיום היא משקמת את עצמה בגלישת גלים בים. זאת כחלק מתוכנית שיקום לנפגעי טראומה מהשבעה לאוקטובר שמפעילה עמותת 'הגל שלי'.
ח"כ פינטו מדגישה כי שואת היהודים החירשים וכן אלו עם מגבלות אחרות אינה זוכה למודעות רבה. נציין כי בכל שנה מתקיים טקס לאוכלוסייה עם לקויות השמיעה בבית הלן קלר בת"א
בשנת 1939 התקבלה אצל אדולף היטלר פנייתו של אב לילד נכה בעל מומים קשים כי יותר לו להמית את ילדו. היטלר העביר את הפנייה אל רופאו האישי ד"ר קרל ברנדט. לאחר שהלה הגיע למסקנה כי הילד אינו ראוי לחיות, ניתנה ההוראה להרוג את הילד "הריגת חסד". הילד, גרהרד קרצ'מר, היה קרבנו הראשון של מה שיהפוך עד מהרה למבצע ממוסד של רצח המונים – "תוכנית T4 – אותנסיה".
תוכנית 'אותנסיה' (ע"ש מטה התוכנית ברחוב טירגארטן 4 שבברלין) הייתה מבצע חיסול כל אותם אלו אשר הנאצים לא ראו בהם 'כשירים' כאשר המטרה היא 'שמירה על טוהר הגזע הארי' לפי תפיסת האיגניקה (תפיסה שמבוססת על עקרונות גנטיקה פסאודו מדעיים שמטרתם שיפור ביולוגי ע"י גידול סלקטיבי של תכונות 'אריות'. דבר שהצדיק עיקור המוני או חיסול של 90 אלף גרמנים שסבלו ממומים שונים, מחלות נפשיות ומחלות כרוניות
גם בשבעה לאוקטובר נרצחו ונחטפו מתמודדי נפש וכן אנשים עם נכויות פיזיות שונות. נציין כי רעיונות ואמצעים שיושמו בתוכנית 'אותנסיה', שנוהלה על ידי הנאצים, הועתקו בשלב מאוחר יותר ל'פתרון הסופי'
