בעוד אלפים בקרית אונו ותל אביב אימצו את ה"תעלול או ממתק" ביוזמות קהילתיות מרשימות, סרטון של מירי מסיקה הצית סערה ברשת ופתח מחדש את הוויכוח על זהות, יבוא תרבותי וגבולות החגיגה.

 

חג ההאלווין (ליל כל הקדושים), שבעבר היה נחלתם הכמעט בלעדית של עולים מארצות הברית, הפך השנה לאירוע תרבותי רחב היקף שאי אפשר להתעלם ממנו – ובהתאם, גם לנקודת מחלוקת מרכזית. בעוד ערים וקהילות במרכז הארץ חוו חגיגות שיא, הרשת געשה סביב "קרב זהות" סוער שהציתה הזמרת מירי מסיקה.

איתן אלחדז ברק

🎃 החגיגות: מקרית אונו הקהילתית ועד תל אביב האורבנית

בשני מוקדים מרכזיים, החג קיבל פנים שונות אך חגיגיות:

  1. קרית אונו: חג של קהילה כפי שתיעדתי בעצמי, וכפי שאף צוין בדיווחים על הסערה הציבורית, קרית אונו הפכה למודל של חגיגה קהילתית מאורגנת. בשכונות הוותיקות, בצה"ל וברייספלד, יוזמות של תושבים הפכו את הרחובות לפסטיבל. משפחות רבות קישטו את בתיהן ב"אווירה קריפית", הכינו ממתקים, ומפות של "בתים משתתפים" הופצו בקבוצות הווטסאפ. אלפי ילדים, מחופשים ויצירתיים, הסתובבו בין הבתים ואספו ממתקים, באווירה שרבים מהתושבים תיארו כ"קסומה" ו"מגבשת".
  2. תל אביב: מסיבות ואירועים מקומיים בתל אביב, החג לבש אופי כפול. לצד מסיבות ענק למבוגרים במועדונים מרכזיים כמו "האומן 17" ו"הדופלקס", התקיימו גם אירועים קהילתיים מאורגנים למשפחות. עיריית תל אביב-יפו פרסמה אירועים מקומיים, כמו במרכז "צוקי אביב", שקיים אירוע שכונתי שכלל שוטטות בין בתים, עמדות יצירה, איפור ומוזיקה, וכן אירועים נוספים כמו "משחק בריחה" ביפו.

 

👻 הסערה הציבורית: "בחילה מהאמריקניזציה"

 

במקביל לחגיגות, התפתחה סערה ציבורית עזה שהפכה את החג לזירת התגוששות תרבותית.

הניצוץ: הסרטון של מירי מסיקה את האש הציתה הזמרת מירי מסיקה, שהעלתה סרטון נסער לחשבון האינסטגרם שלה. בסרטון, הביעה מסיקה סלידה עמוקה מהחגיגות, כינתה אותן "אמריקניזציה שעושה לי בחילה" וטענה כי מדובר באובדן זהות בתקופה רגישה.

היא קישרה זאת ישירות לזהות היהודית ולמלחמה, ושאלה: "למה הרגו וחטפו אנשים? כי אנחנו יהודים. אז לחגוג את האלווין?!". מסיקה קראה לעוקביה להתמקד בחגים יהודיים ("תחכו לפורים!") וציינה במפורש את החגיגות הנרחבות בעיר מגוריה, קרית אונו, כדוגמה לתופעה.

תגובות הרשת: הקרב על הזהות הסרטון של מסיקה הפך ויראלי וחשף שסע עמוק בחברה הישראלית. הרשת התמלאה בתגובות לשני הכיוונים:

  • התומכים במסיקה: רבים הסכימו עם דבריה. השחקן אביב אלוש, למשל, חיזק אותה וטען כי "אנחנו מתבלבלים". טענות נפוצות היו שמדובר בחג זר שאין לו מקום בישראל, ושיש לחזק את הזהות היהודית-ישראלית הייחודית.
  • המבקרים: מנגד, רבים יצאו להגנת החוגגים. השחקנית טל טלמון ענתה לה בסרטון משלה, וטענה כי זו בסך הכל הזדמנות "לעשות שמח" לילדים. הטיעון המרכזי היה שמדובר בחג חילוני-תרבותי, שכל מהותו עבור הילדים היא תחפושות, ממתקים וכיף קהילתי.

📜 נקודת מבט אישית: הוויכוח שהחמיץ את הנקודה

 

כמי שתיעד את החגיגות בקרית אונו במשך יומיים, הרגשתי פער עצום בין הסערה התיאורטית ברשת לבין המציאות התוססת ברחובות. בעוד הדיון הציבורי עסק ב"אובדן זהות" ו"תרבות זרה", אני ראיתי משהו אחר לגמרי דרך עדשת המצלמה: ראיתי יצירתיות ישראלית מתפרצת, שכנים שפגשו שכנים לראשונה, ושמחה טהורה ופשוטה של אלפי ילדים.

נדמה שהוויכוח החמיץ את הנקודה המרכזית. עבור רוב מוחלט של החוגגים, "האלווין" לא היה אקט של אימוץ תרבות אמריקאית, אלא פשוט תירוץ מצוין למפגש קהילתי, ליצירה משותפת ולמתן סיבה לשמוח בתקופה מורכבת. בסופו של יום, אולי מה שראינו ברחובות הוא לא תופעה של התבוללות תרבותית, אלא ביטוי עמוק של צורך ישראלי בסיסי: למצוא כל סיבה אפשרית כדי להיות ביחד.

 

תגובות

להשאיר תגובה