דוד זוארץ לא האמין שזה קרה לו : הטיל האיראני היכה פעמיים בביתו בהפרש של חודשים

הפעם, היה זה טיל מצרר (או רסיסי יירוט כבדים) שזרע הרס בנכס שזה עתה שופץ. אבל הסיפור האמיתי אינו רק בבטון ובאבן, אלא ברגע אחד של היסוס שיכול היה להיגמר בטרגדיה, לולא התעקשותו של בנו.

עם הישמע האזעקה הבוקר, דוד לא מיהר למרחב המוגן. המחשבה שעברה בראשו הייתה הגיונית כמעט לכל אדם: אחרי שביתו ספג פגיעה ישירה במלחמת "12 הימים" ביוני האחרון, הסיכוי שזה יחזור על עצמו שואף לאפס.

אלא שבנו של דוד לא היה מוכן לקחת את הסיכון. הוא שכנע את אביו להיכנס לממ"ד. שניות לאחר מכן, הדי פיצוץ אדירים הרעידו את השכונה.

כשיצאו מהממ"ד, התגלה המראה המוכר והכואב. "זו פעם שנייה כבר," סיפר דוד כשהוא עומד מחוץ לביתו הפגוע. "לפני ארבעה חודשים סיימנו לשפץ את הבית מהטיל הקודם. שנה שלמה של עבודה, ועכשיו עוד פעם טיל לאותו הבית שלנו."

הנזק הפעם כבד: הגג מרוסק, הפרגולה הושמדה והרעפים שבורים. "הרסס של הטיל שהתפוצץ נפל על הבית," הוא מתאר, "הוא שבר שם הכל."

למרות המזל הבלתי ייאמן – הן לרעה והן לטובה – דוד שומר על קור רוח ומסר ברור למקבלי ההחלטות: "צריך לגמור עם זה פעם אחת ולתמיד. אי אפשר לחיות ככה – מקלטים, יוצאים, מקלטים. הגיע הזמן שיסיימו עם המלחמה הזאת וזהו."

כשנשאל מה הוא מאחל לעצמו כעת, הוא עונה בחיוך מריר: "אני מקווה שלא נצטרך 'גלידה'… נקווה שלא תהיה

פעם שלישית."

זוארץ מודה לאלוהים על המזל שתפס אותו פעמיים "אני הולך לעשות ארוחת הודייה" סיפר לי ואני נזכרתי איך צילמתי את המקום ביוני האחרון והנה עכשיו אני שוב פה.

סיפורו של דוד זוארץ הוא תזכורת חדה לכך שביימים אלו, הממ"ד הוא לא המלצה – הוא ההבדל בין חיים למוות, גם כשההסתברות אומרת אחרת.