איתמר ניומן, אמן רב תחומי שסיפור חייו שזור בתולדות התרבות הישראלית, חוזר אל הזירה האמנותית לאחר שנים של שקט מדיטטיבי. ניומן, זוכה פרס אופיר וממייסדי בית הספר רימון, גילה את הבודהיזם לפני 25 שנה ומאז חי ויוצר במרכז הבודהיסטי שהקים ביבניאל.
איתן אלחדז ברק
הנזיר שצייר את השקט. זוכה פרס אופיר, ממייסדי רימון, חוזר אל הקנבס עם תערוכה חדשה ומרתקת בבית האמנים תל אביב.
תערוכת היחיד החדשה שלו, "דהממה" (Dhamma), שנפתחה בבית האמנים תל אביב, היא פרי יצירתו לאחר שנים של התבוננות פנימית עמוקה. התערוכה, שאוצר אריה ברקוביץ, תוצג בשני חללים גדולים ותכלול ציורים, פסלים ועבודות סאונד, המזמינים את הצופה למסע אל נבכי התודעה.
"לפי המסמכים הרשמיים" מודיע לי ניומן בטון חגיגי, "התערוכה הזאת נולדה ב-28 לינואר 1954". כך הוא עונה לשאלתי כיצד נולדה התערוכה, ומיד מוסיף: "מאז שנולדתי חלפו 70 שנה. במהלך השבעים שנה, חלק ניכר מהזמן ציירתי וחלק עוד יותר גדול מהזמן לא ציירתי, והשפעות שנבעו מהחוויות האישיות שלי. מאחר והעיסוק במדיטציה נהיה כל כך דומיננטי בחיי, זה נמצא גם כנושא מאוד ראוי לחקור אותו גם מבחינה אמנותית. בדיוק כמו שיש נושאים אחרים, למשל 'טבע דומם'".
בין היצירות הבולטות בתערוכה: דיוקנאות ריאליסטיים גדולי מימדים של דמויות במצב מדיטטיבי, שכמו מטמיעות את פעולתן בצופה. סדרת ציורים נוספת, "הליכה", מתארת נזיר צועד, צעד אחר צעד, בתנועה מדודה ושקטה. הציורים, המוצבים זה לצד זה, יוצרים מעין סטוריבורד קולנועי, המזכיר את זרימת החיים ואת הארעיות של כל רגע.
"אמנים התמודדו עם הנושא בכך שיצאו אל הנוף. ואילו אני בחרתי לסובב את הפריסקופ ולהסתכל אל הנוף הפנימי", מסביר ניומן.
ניומן, שחי חיים מלאי עשייה, החל את דרכו כמעצב בובות ל"מאפט שואו" ("החבובות") בניו יורק, עיצב את עטיפת התקליט האלמותי של כוורת "סיפורי פוגי", עבד כמעצב אמנותי של סרטים רבים ("סוס עץ", "כלבים לא נובחים בירוק", "סיפורי תל אביב" שעליו אף זכה בפרס אופיר), יצר מוזיקה עם רמי פורטיס וברי סחרוב, ויחד עם יהודה עדר היה ממייסדי בית ספר רימון.
"לא היה רגע מכונן אחד. אלא המון רגעים קטנים כמו בהליכה לעבודה כי מה שנראה לנו כקו ישר צריך לזכור שזו צורה שמורכבת מהמון נקודות", הוא אומר. "כך גם אסון השבעה באוקטובר, אנחנו רואים 'פיק' בתעריך הזה אך האסון הזה התחיל הרבה קודם ויסתיים מאוחר מאוד עד אז, משפחות החטופים יסבלו, המדינה תסבול. אבל זה עוד אירוע בתוך רצף האירועים שקורים במהלך חיים. לקבל את זה מתוך פרספקטיבה שגם זה יחלוף".
"ראיתי כמה סבל אני מייצר לעצמי בגלל הגישה שלי, ואז הבנתי שאני צריך להתחיל לשנות גישה", הוא מסביר. "מפני שנחשפתי לדרך כל כך נפלאה שמתוך הכרת תודה היה ברור לי שאני רוצה שגם אחרים יהנו מהכלי הנפלא הזה. דרך של לשים לב. לפתח שימת לב מלאה לאיך אני חושב לאיך אני מדבר ולאיך אני פועל".
ניומן מפתיע ומספר: "כשטעמתי את הטעם של נזירות קודם כל זוגתי הייתה צריך לאשר לי את זה וברגע שהיא אישרה היא הגישה לי את הגלימה. היא נתנה לי את ברכת הדרך".
"אז מצד אחד אני משתמש באומנות בשל להבהיר את המסר של החיים שאנחנו חיים היום. מצד שני, אני משתמש במדיטציה כדי לשפר את האומנות ואת ההבנה שלי במדיטציה", הוא מסביר. "שאם יש קורלציה מאוד ברורה בין שני הדברים האלה, למה? מפני שהתרגול זה אימון התודעה כמו מכון כושר, אבל גם ציור כרוך באימון. כשבן אדם מתחיל להתאמן הוא לבד רואה מה ראוי לאמונו ומה לא ראוי לתת בו אמון".
"היום אני הולך בדרך ואני יודע שהדרך יותר חכמה מההולכים בה אז אני לומד לשחרר ולפעמים יש אושר ולפעמים יש פחות אושר אבל הדרך מלמדת אותי שגם זה ישתנה אז אני לא עושה עניין", הוא מסכם. "גם זה יחלוף, גם התערוכה הזאת תיסגר".
תערוכת "דהממה" היא הזמנה למסע פנימי, אל עולם של שקט, התבוננות וחמלה. זהו מפגש מרתק בין אמנות לבודהיזם, בין עבר להווה, בין חומר לרוח. אל תחמיצו את ההזדמנות לחוות את התערוכה הייחודית הזו!
"דהממה" (Dhamma) / איתמר ניומן
אוצרות: אריה ברקוביץ
בית האמנים תל אביב
נעילה: 19.10.2024
