"רדיו דבר אליי", עבור רובכם הוא שם של שיר אייטיזי של דורי בן זאב, אך עבור משה בונן (איש גלי צה"ל לשעבר ומוסיקאי בהווה) מדובר בסיפור חייו: הוא החל דרכו על גלי האתר כשדרן מוערך ואהוב בגלי צה"ל ( הייתה לו תכנית אירוח של מיטב מוזיקאי ישראלי), אולם ,ובשלב מסויים, לפני כעשור, החליט לעבור לצד השני של המתרס: עבר לניו יורק והחל לעבוד שם כמוסיקאי המנהל עסק מצליח של הלחנת מוסיקה לפרסומות, תכני טלויזיה ופרומונים, ועם זאת, לא הזניח את מאווי נפשו להפוך למבצע בשל עצמו ולאחר סינגל בכורה מצליח ( "שוב"), הוציא השבוע בונן שיר ערגה וגעגוע לחבר שאהב – אריק אינשטיין. השיר "מה קרה לי", המשלב פולק קאנטרי אמריקאי עם רוק ישראלי, נכתב והולחן על ידי בונן ומהווה סנונית נוספת בדרך לאלבומו החדש העתיד לראות אור בקרוב.

משה, מה קרה לך? 

"יצא לי שיר חדש!  זה בעיקר מה שקרה. אבל לשאלתך, השיר הוא סוג של הסתכלות פנימית אל תוך הנפש והרצון לתת לעצמי דרור לשאול את ששאלתי את עצמי לא מעט מול המראה" 

איך נולד השיר?

"השיר נכתב בליל חורף ניו יורקי, קפוא, בודד במיוחד ומלא געגוע למשהו לא ברור. אלה היו החודשים אחרי מותו של אריק, והרגשתי געגועים קשים גם לשיחות שלי איתו, וגם לאיזה זמן שידעתי שכבר עבר ולא יחזור. שבתחושה שלי, ואני מניח של כולנו, התחבר למקום הזה של איזה חוסר גדול. מה שהשתקף כמו מראה מסויימת לעצמי שהעלתה שאלות כמו: לאיפה הלך הזמן? האם אני במסע הנכון שלי? מה קרה לי? בתחושת המבוכה שלי מול המיקרופון בזמן הקלטות השירה, עצמתי עיניים וחשבתי על אריק ועל החיוך המבוייש שלו, ועל כמה שהייתי רוצה שהוא יהיה שם לידי. "

מאין אתה שואב השראה ליצירת שיריך?

"השראה מגיעה כל הזמן מלחיות את החיים בעיר מלאה וגדולה כמו ניו יורק כזר, אמנם אני שם לא מעט שנים- אבל תמיד בתחושה הפנימית שלי יש את את הבדידות של להיות איש זר שבא לעיר הגדולה ומחפש את הדרך שלו. געגועים הם השראה גדולה בשבילי, ויש לא מעט כאלה בשירי האלבום. אני מאוד אוהב להקשיב לאנשים, לשמוע את הסיפור שלהם, לשמוע על הדרך שהם עשו ועדיין עושים, זה יכול להדליק אצלי ניצוץ של השראה- אבל מעל הכל אהבה היא ההשראה הכי גדולה."

ספר קצת על היכרותך עם אריק אינשטיין. מה לדעתך הוא היה חושב על השיר לו היה שומע אותו?

"את אריק אינשטיין היכרתי אי שם ב2005, אני הגשתי בזמנו את ״מוזיקה היום״ בגלי צה״ל ואריק מאוד אהב את התכנית ואת הבמה שניתנה שם לאומנים צעירים לצד מוזיקאים מוכרים יותר. בזמן העבודה על האלבום המשותף שלו עם פיטר רוט ״רגעים״ נולד הרעיון לקיים ראיון ומפגש לכבוד המאורע המרגש. פיטר רוט ואני עמלנו קשה לנסות ולגרום לזה לקרות בלי לדעת אם תצא מזה תכנית רדיו או שבסוף נעביר כמה שעות של כיף יחד עם אריק. בסוף יצאה תכנית רדיו מרגשת מאוד, ואריק עם השנים הפך לחבר ואיש שהיה לי תמיד כיף לדבר איתו שעות על גבי שעות- בין אם במסגרת במפגשים לראיונות לרדיו או סתם בשיחות טלפון שהיו מלוות בהרבה צחוק ואהבה. אריק אהב דברים אמיתיים וכנים, אני מקווה שהוא היה אוהב את השיר – כי בתחושה שלי הוא צילום של רגע מאוד אמיתי וכן אצלי בלב."

איך החיים למוסיקאי ישראלי בניו יורק?

"החיים למוזיקאי בניו יורק מאוד מעניינים..יש אין ספור הופעות, יש מוזיקה נפלאה מכל העולם, הרבה השראה..יש הזדמנות לנגן עם כשרונות גדולים, ויש הזדמנות להכיר חברים מעולמות מוזיקליים אחרים – ובגלל שהעיר מלאה באנשים מכל העולם, יש הרבה הזדמנויות לעשות קסמים מוזיקליים בכל כך הרבה סגנונות. אני באופן אירוני הכי התקרבתי למוזיקה הישראלית שחייתה בתוכי כל כך הרבה שנים- ודווקא שם בניו יורק הדבר הזה פרץ ממני..כנראה הייתי צריך לנסוע רחוק (לפחות 10,000 קילומטר) כדי להוציא את המוזיקה מתוכי. "

מה מרגש אותך?

"אנשים מרגשים אותי. מחוות קטנות של החיים מרגשות אותי..אני מתרגש משיר ישן של מתי כספי, של פול סיימון. מרגש אותי לבוא לבקר בארץ, לנגן עם החברים הטובים שלי ובכלל לעשות מוזיקה..מרגש אותי לחזור לניו יורק, לקחת מונית משדה התעופה הביתה- והשנייה הזו שמנהטן מתגלה פתאום מול העיניים – לא משנה כמה פעמים ראיתי את הרגע הזה. אבל הכי מרגשת אותי אלינור, האישה שאיתי."

מה ישראלי בעיניך?

"אני חושב שהייתה לי הזדמנות במהלך השנים שלי מחוץ לגבולות הארץ לבחון את הישראליות שלי מהצד ולבחור חברים ישראלים נפלאים. אריק אינשטיין, שלום חנוך, מתי כספי, סשה ארגוב, מאיר אריאל- זה ישראלי בעיניי. אני חושב שחום, דאגה ואיזו ערבות הדדית מאוד מתחבר אצלי לתחושה של ישראליות. חוץ מזה, אני מת על מלבי, זה תמיד מחזיר אותי הביתה". 

 

תגובות

להשאיר תגובה