עיריית תל אביב חנכה סיור חדש שעוקב אחר העבר הנאצי של קהילת הטמפלרים שחייתה בשנות השלושים של המאה הקודמת בשרונה וחגגה את יום הולדתו של היטלר, הניפה את דגל צלב הקרס ולא השכירה דירות ליהודים "זה היה אז אזור של 'שרונה יודנריין'
היום לפני יותר משמונים שנה היכן שנמצאים היום חנויות המסחר ובתי הקפה המסוגננים של מתחם שרונה התנהלו במקום מצעדים של הנוער ההיטלראי כשכולם מצדיעים במוהל יד ומעליהם מתנוסס דגל צלב הקרס.
סיור מרתק של עיריית תל אביב שנחנך לאחרונה במתחם שרונה לוקח את המשתתפים אל העבר האפל של האזור שהיה בשנות השלושים של המאה הקודמת בשליטת הטמפלרים – כת נוצרית גרמנית ששילבה בין חיי אמונה נוצרית בארץ הקודש לעבודה חקלאית והיא הקימה מספר מושבים שהידועים שבהם הם בחיפה ובתל אביב. בשנותיהם הראשונות הם שמרו על יחסים טובים עם הישוב היהודי ואף סייעו בקידום ענף החקלאות. אך במלחמת העולם הראשונה וביתר שאת עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון רבים מהטמפלרים שמנו אז כ 2500 איש בארץ וקצת יותר מ 400 בשרונה , רבים מתכום התפקדו למפלגה, "אחוזי ההתפקדות שלהם היו גבוהים באופן ניכר מהשיעור של הגרמנים שהתפקדו למפלגה משהו כמו 20% למול 4%" מסביר מורה הדרך יוסי גולדברג שמוביל את הסיור ושערך תחקיר מדוקדק לפני וגם מצא כמה פנינים ארכיוניים מאותה תקופה שהטמפלרים ניסו להצניע או לגמד בחשיבותה, "הם הצטרפו לנאצים בגלל שהם פשוט הצליחו" מסביר גולדברג ומצטט את אחד ממנהיגי הכת הדתית שאמר כי "הוא לא רואה סתירה בין האמונה הנוצרית לנציונל סוציאליסטים". במהלך הסיור שולף גולדברג דף שהשיג ובו רשימה שמית של התושבים שתמכו במפלגה הנאצית, "כמה מתוכם נשלחו לחזית המלחמה ומצאו עצמם נהרגים" הוא מסביר. כשהחלו הגרמנים ביישום חוקי נירנברג הישוב היהודים זעם והחליט לעשות חרם על משק החלב הפורה של הטמפלרים. גולדברג מוליך את האנשים שהגיעו לסיור לבית ארוך שממוקם בקצה הצפון מזרחי של שרונה, "זהו בית העם שהוזז במקצת לפה" הוא מכריז ומחזיר אותנו ל 11 בינואר 1943 אז ציינו במבנה זה אנשי הקהילה הטמפלרית את יום הולדתו היטלר, "אפשר לומר שהם החליפו את המשיח היהודי – ישו במשיח הלאומני – היטלר". ככל שההתלהבות מהנאצים גוברת כך הטמפלרים נעשים מחויבים לחוקי הגזע של המפלגה. כך שלמשל החל מיוני 1934 הטמפלרים אוסרים על השכרת דירות ליהודים. גולדברג המדריך שולף תמונה היסטורית בה נראה דגל צלב הקרס מונף על תורן כשמתחתיו נערים וצעירים טמפלרים בשרונה מצעידים במוהל יד. במושבות הטמפלרים אמצו את הדגל הנאצי הרבה לפני שנהפך לדגל הלאום הגרמני, "היה סיפור על נוער בית"ר שניסה להוריד את הדגל וכשל".
אחד הדברים המעניינים שהמבקרים נחשפים אליו במהלך הסיור הוא על המורכבות של החיים באותה תקופה ועל הפשרות שנעשו. כך מסביר גולדברג שברגע אחד היסטורי נוצרה זהות אינטרסים בין הישוב בארץ לתנועה הנאצית, "באמצע שנות השלושים כאשר היהודים בגרמניה לא הורשו לעזוב עם רכושם הציעה הסוכנות היהודים להקים מעין חברה בת שתעשה מעין עסקה מסובבת בו הרכוש היהודי ייפדה בתמורה לסחורות גרמניות ואלו יגיעו ארצה ובתמורתם יקבלו הבעלים כסף שווה ערך בניקוי עמלות". הסכם 'העברה' נחתם בשנת 1933 עם המפלגה הנאצית שאך זה עלתה לשלטון וזה עורר סערה בישוב. מי שאחראי על ההסכם היה חיים ארלוזורוב שנרצח כמה ימים לאחר החתימה וכנראה בגללה על חוף הים בתל אביב. למרות כל זאת ההסכם תרם תורמה מכרעת להתאוששות המשק מהמשבר העולמי של 1929. לפי אומדן שנערך סכום הכסף שהועבר כך היה שווה ערך ל 100 מיליארד ש"ח והוא תרם גם לעלייתם של יהודים גרמנים רבים, "זהות האינטרסים הייתה בין הרצון של גרמניה שתהייה 'נקייה מיהודים' לבין הרצון של הארגונים הציוניים לעלות ארצה יהודים".
באמצע הסיור שולף המדריך גולדברג מטבע מיוחד על חקוקים צלב הקרס מצד אחד ומצדו השני מגן דוד. המטבע המיוחד מספר את סיפור הידידות הלא ייאמן בין פון מילדנשטיין מפקד המחלקה היהודית באס אס לבין קורט טוכלר פעיל ציוני בגרמניה שהציע למילדנשטיין להצטרף אליו לסיור בפלשתינה – ארץ ישראל כדי שזה יכתוב משהו חיובי בעתונות הנאצית על יישובם של יהודים בארץ ישראל. וכך באביב 1933 הם יצאו מלווים בבנות הזוג שלהם לסיור של חודש, "מילדשטיין כתב לאחר מכן בעיתון המפלגה הנאצית" מסביר גולדברג "שפעם אחת הוא נתקע עם רכבו בתל אביב ויהודים עזרו לו לתקן אותה ללא תשלום. כך התברר לו שהאשמה של יהודי כתאבי בצע קצת התערערה אצלו". מילדשטיין מאוד התעניין ביהדות ובציונות ואך נכח בכנסים ציוניים ובארץ שהה כחצי שנה לאחר שטוכלר חזר לגרמניה ופה למד עברית והתרשם מהחיבור של הקיבוצים לאדמה. לכבוד סדרת הכתבות שהופיעה בעיתון הנאצי השיק העיתון מטבע מיוחד תחת הכותרות 'נאצי נוסע לפלשתינה'. מילדנשטיין עצמו פוטר אחר כך מן המחלקה היהודית ואת מקומו תפס אדולף אייכמן אותו צירף קודם לכן לשורות הארגון.
כשגרמניה פולשת לפולין ופורצת מלחמת העולם השנייה הטמפלרים מוכרזים כנתיני אויב ושרונה הופכת להיות מתחם מעצר מגודר עליו שומרים יהודים. במהלך המלחמה חלק מהטמפלרים מוגלים לאוסטרליה ובארץ נשארו כמה עשרות ובניהם גוטהילף וגנר מנהיג המסדר שקיבל מכתב אישי מהיטלר לרגל חתונת הכסף שלו וגייס תומכים למפלגה הנאצית. סופו המר התרחשב במרץ 1946 כאשר שליחים מהפלמ"ח התנקשו בו בירייות ברחובות תל אביב, "היוזמה לסיור נולדה בזכות איתן שוורץ הדובר של העירייה שחשב שהגיע הזמן לעורר עניין מחדש בסיפור של שרונה מהזוית שסופרה תמיד כבדרך אגב".
