"עם מצלמה ביד ותרמיל על הגב, הייתי הכי מאושר בעולם"

כשהאדריכל עידו פלג נדד במשך שנתיים בעולם ושרק תרמיל על גבו ומצלמת סטילס בידו – הוא היה המאושר באדם. כך הוא מעיד. למרות שהיום הוא יזם מצליח, סופר ואיש משפחה שחי ופועל בתל אביב, את הימים ההם במדבריות או באתרים נסתרים ברחבי העולם – הוא זוכר בחן ובחסד. 

את הזיכרונות המתוקים והמעשירים האלה הוא מקפיד לעורר בכל פעם מחדש כשהוא מתבונן בסדרת הצילומים המרהיבה שהנדודים האלו סיפקו לו, אבל לא רק חומר ויזואלי נצרב בו במסע הזה, כי אם גם הרבה מאוד השראה פילוסופית והגותית שתורגמה למילה הכתובה. 

לאחר 15 שנה כמעט של מחשבה, כתיבה ומחיקה, עריכה וזיקוק התכנים, הוא חוגג בימים האלה את ספר הביכורים שלו, "המקום ללא השם" (הוצאת אפיק), וכמו שאפשר לדמיין, מדובר ביצירה כוללת של רוח ואדמה, תכנון ופרקטיקה, פילוסופיה ואהבת המקום. 

איזה מקום? 

זה נתון לפרשנות הקורא.

פלג, שלמד ארכיטקטורה גם בישראל וגם בארצות הברית, מצליח להעביר ביקורת משוננת על הסביבה שבה אנחנו חיים ועל התרבות שבהכרח מתפתחת בה ומתכתבת איתה.קריאה בספר מעיפה את הקורא אל מחוזות שמעולם לא ביקר בהם, אבל כאלה שבתוך-תוכו הוא מכיר היטב. 

זה נכון שבספר מוצעת נקודת מבט ביקורתית על המרחב שבו כל אחד מאיתנו פועל, אבל הקורא הסובייקטיבי לוקח את החוויה ומעבד אותה באמצעות סט ערכים והאמונות שלו, ועל פי התרבות והמבנה האישיותי הייחודי שלו.ובכך מתבלט ומצטיין הספר עד מאוד.עוד בספר, מתוארים נופים ומראות שסוחפים את הנשמה ואת הלב אחרי מסע שמעולם לא עשינו. 

הדמויות בספר הן מעטות, ועדיין רוקמות התרחשות עתירת סצנות ומלאה בקונפליקטים והתמודדויות, שבסופו של דבר כל אדם בכל מקום בעולם פוגש. 

חיבבנו במיוחד את ה"מערכת לזיהוי חצופים" שהממשל בספר משתמש בה כדי לנהל את האזרחים, וגם את העובדה שהשמות של הדמויות כמו גם העיסוק של כל אחת מהן – מרמז על ההשראה ששימשה את הסופר כדי לכתוב אותה. 

מבלי לפזר פה ספוילרים נספר ש"המקום ללא השם" הוא ספר קטן, אך מצוין. הוא קצר אך מעמיק. יש בו עולמות שלמים ומרחבים אדירים, אבל הוא גם מצומצם וממרכז את נפשו ורגשותיו של הקורא אל מה שמפריע לו בסביבתו, ומזיז אצלו כמה צעדים במשחק השח-מט הפרטי שלו; האם אני אוהב את המקום שבו אני נמצא? הפיזי והרוחני? האם אני מחבב את הסביבה שמקיפה אותו – אנושית ועירונית? ועוד. 

"אין ספק שבשנים האחרונות אנחנו בשפל הנהגתי ורעיוני", מסביר עידו, "חסרה תעוזה, חסר מעוף, אין התייחסות הוליסטית נכונה לכלל הצרכים שלנו כפרטים וכחברה, ולא בטוח שיש מקום אחד שבו אדם יכול להרגיש בו שלם, או מאושר. אני הייתי המאושר באדם כשנדדתי בעולם לבדי, כשעליי רק תיק ומצלמה. היום אני חי בתל אביב ומבין שעבור כל אחד מאיתנו מקום הוא עניין תלוי פרמטרים מגוונים ורבים. האם נצליח לשמור על המקום הזה שלנו חי ותוסס אם כל המוחות המבריקים והיצירתיים יצאו מפה כדי לחפש אחר המקום שלהם? מי יודע".  

הספר "המקום ללא השם" זמין באתר ההוצאה אפיק, ובגרסה מודפסת ודיגיטלית באתר "עברית"

https://www.e-vrit.co.il/Product/31389/%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%9C%D7%9C%D7%90_%D7%94%D7%A9%D7%9D 

 

תגובות

להשאיר תגובה