אמש נכחתי במופע הבכורה הרשמי של היוצרת והזמרת בת ה-17 , שי המבר בתיאטרון "תמונע" בתל אביב. הגעתי למקום בסביבות השעה 20:45 ובהמתיני ברחבת הכניסה, בהנאתי ממזג האוויר הנעים ששרר באיזור, החל הרחבה לעלות על גדותיה באנשים, צעירים וצעירים ברוחם, הממתינים בסבלנות למועד הכניסה לאולם.
עם כניסתי לאולם, הוא החל מתמלא עד אפס מקום באווירה חמימה ומשפחתית. בין ה"סלבס" שנראו באולם, פגשו עיניי במורן מזור, יוני רועה ( שמסתבר שהוא שכנה של שי ומנטור עבורה) , מגיאור ביטון ( כוכבת "פושרז") ואמה, בני נדלר (בין השאר -המדריך הקולי של בית הספר למוסיקה) ובתו רוני נדלר. המופע החל בסביבות השעה 22:00, כשהתרגשותה של שי וסוללת נגניה בניהולו המוסיקלי של חן מצגר-אדר המוכשר, אוחזת בכל פיסת אוויר באולם הצפוף והחמים, ושי, עם חיוך וגומות חן שובות לבב, עלתה לבמה אחוזת גיטרה וביצעה את שירה המקורי – "תמיד בחצות" ואחריו שיר מקורי נוסף מאלבום הביכורים העתידי.
לאחר שני שירי הסיפתח, המבר פתחה בקול מתרגש ושברירי בערב טוב, סיפרה על ההתרגשות האופפת אותה פה, להיות בגיל 17 במופע בכורה בתיאטרון "תמונע" עם קהל שכולו מגיע למענה ובשבילה. היא החלה לספר על הילדות, מעבר הדירה בקטנות והשפעת הדבר עליה, ולמעשה, לאורך כל המופע, שי לא חסכה באנקדוטות אישיות ופרטיות שנתנו לקהל צוהר לעולמה הפנימי, שאמנם לא הכל בו ורוד, יש בו שברון לב,אכזבה וצער, אך יש בו המון אופטימיות, חיות , אנושיות ורגישות, כפי שהיא מעבירה גם בשיריה.
לאחר קטע הקישור עברה לבצע את "אל נבקש" (יש דברים נסתרים) של זהר ארגוב בביצוע בלוזי ועוצמתי, השונה לגמרי מהמקור ואז החלה לספר על תקופת התיכון, על האודישנים לבית הספר למוסיקה, המקום בו הפכה משי המבר האלמונית של עצמה לשי המבר של כולנו ( מעבר לא פשוט לילדה בת 13) . מיד אחרי כן עברה לגרסתה ל"שיר תקווה" ואחרי כן ללהיטה הנוכחי, "יונתן", הנחרך נון סטופ בתחנות הרדיו בימים אלה וחצה השבוע את רף 100 אלף הצפיות ביוטיוב.
לאחר העברית עברה המבר לקאבר מפתיע לCall Me- של להקת בלונדי ואחריו בשרשרת "עוד מעט יבוא המבול", "הוא לא יודע מה עובר עליי" (גרסה נשית לשירו של שלמה ארצי), "תן לי ללכת" ועוד פזמונים כשהרומנטי ביותר שבהם הוא "קרוב אליך" אותו הקדישה לבחיר לבה, בר, שנכח באולם.
לאורך המופע, המבר הצליחה לעניין, לסחוף, לא לשעמם לרגע, לרגש, לצחוק ולבכות עם הקהל, היא גילה כמה צדדים: מצד אחד הרוקיסטית הבועטת מגובה בלהקת רוק מרשימה, מצד שני יוצרת וזמרת פולק רך המתחברת יותר לצד העדין, מצד שלישי ווקאליסטית נשמה עוצמתית ( בשלב מסויים כששמעתי את שי מרימה טונים ונותנת את כולה בביצוע, דמיינתי את קולה של אושיית הבלוז אטה ג'יימס) – ללא ספק, מי שנכח באותו מופע שארך כשעה ועשר דקות יודע כי לא רק שנולדה כאן כוכבת, ולא רק שנולדה כאן זמרת (כי היא הוכיחה זאת ממזמן) אלא נולדה כאן פרסונה מוסיקלית שהולכת להישאר כאן עוד הרבה זמן.
בנימה אישית, הדבר היחיד שצבט בלבי הוא כי לא הצלחתי לתפוס "תמונה" עם המבר בכדי לתעד רשמיי מערב זה, כי בטוחני שבעוד שנה שנתיים – היא תגיע רחוק וגבוה ואז תמונה תהא בלתי אפשרית כלל וכלל. מילא, בינואר היא שוב ב"תמונע", עכשיו יהיה לי תירוץ להגיע שוב ואני מקוה לראותכם שם כי מדובר בהופעה ומבצעת שאסור להחמיץ!
