ישראל של שנות ה-50, ה-60 . טלויזיה הייתה חלום ורוד רחוק של כל ישראלי נורמטיבי, ואילו הרדיו והעיתון היו "שגרירי התרבות" הגדולים באותן שנים, אלו המכירים לישראלי הקיבוצניק או העירוני, את התרבות ה"זרה", ה"לא מוכרת", "החדשה", זו המתפתחת בצעדי ענק, בניגוד לארץ השמרנית דאז שהייתה בראשיתה.
באותם זמנים עיקר חיי התרבות התרכזו בתל אביב וכללו: מופעי זמר, הצגות תיאטרון וקולנוע. הקולנוע היה המפלט של רבים מבני הנוער מהמציאות היומיומית המשעממת אל עולם הפנטזיה, עולם חדש ושונה ממה שהורגלו לו בארץ, וחשפה בפניו ניחוחות חדשים.
אחת התופעות הבלתי נשכחות באותם זמנים היה קיומם של בתי קולנוע מיוחדים שהקרינו סרטים הודיים או טורקיים
(אפילו בטרם לימי שישי של "הסרט הערבי" המיתולוגיים). בתי קולנוע כ"סטודיו" או "מאור", נתפרסמו בשל הסרטים ההודיים שהקרינו, מהם היו נכנסים צוחקים ויוצאים עם דמעות התרגשות, לאחר שעתיים ומשהו של סרט סוער רגשות.
אחד הכוכבים הבלתי מעורערים באותה תקופה של הסרטים ההודיים היה ראג' קאפור (1924-1988) , שהפך כוכב של ממש גם בישראל, גבר נאה ומשופם עם קול פעמונים ששיחק בכמה מסרטי הפולחן של אותה תקופה: "סנגם", "הנודד", "הנווד", "היחפן", "סביב לעולם", ועוד.
קאפור נחשב לגדול השחקנים ההודיים בכל הזמנים ולאחת הדמויות המשפיעות ביותר על תעשיית הקולנוע ההודית – "בוליווד" שהוא נמנה ממייסדיה. הוא החל לשחק ולביים מגיל צעיר, והיה מהראשונים שהגו את הקונספט של לשיר ולשחק בסרט הודי, שמשחק בלבד זה "משעמם", ואפשר לכפר על "העצבות" בסרטים עם קטעי שירה פופולאריים שכללו מלבד מוטיבים הודים שורשיים, גם השפעות של רוקנרול, פופ וג'אז, מקצבים שהיו פופולאריים באותן שנים.
קאפור נפטר בגיל צעיר יחסית (63), ואילו היה חי היום, היה צריך להיות בדיוק היום בן 91 ! בניו (שאמי קאפור ושאשי קאפור) וגם נכדיו ( קאריסמה קאפור, קארינה קאפור, רנביר קאפור) הפכו אף הם לכוכבי קולנוע נודעים מאוד.
לרגל יום הולדתו, קיבצנו עבורכם מיטב שיריו מהסרטים, שרובנו ( ותיקים וצעירים) גדלו עליהם ( בהם ניתן למצוא את "איצ'יקדנה", "מרה ג'וטה דה ז'פאני" ועוד) :
