השבוע חוגג מוחמד עלי, המתאגרף הגדול בכל הזמנים, את יום הולדתו ה-74 , מתוכן 21 שנות פעילות כמתאגרף מקצועי.
הוא נולד בקנטאקי בשם קסיוס קליי, והחל להתאגרף עוד בנעוריו, תחילה כהגנה עצמית ולאחר מכן מתוך אהבה למקצוע, כשפריצתו העולמית לתודעה אירעה ב-1960, עת זכה במדליית זהב במשקל חצי כבד במשחקים האולימפיים שנערכו ברומא.
בשנת 1964 זכה בפעם הראשונה בתואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד, כשניצח בנוקאאוט את יריבו המיתולוגי, סוני ליסטון. הוא יחזיק בתואר אלוף העולם בין השנים 1964-1967 וכן בשנים 1974-1978, כשהוא פרש רשמית בשנת 1981.
מעבר לדמותו הפנומנאלית כספורטאי, עלי עלה לכותרות דווקא בשל פעילותו הפוליטית למען שוויון לאדם השחור, סירובו להתגייס לצבא ( מה שגרם להשעיית רשיון האגרוף שלו) , הצטרפותו לכת האיסלאם (ב-1964 שינה שמו מ"קסיוס קליי" ל"מוחמד עלי") והשחצנות הבולטת שלו, שהטביעה מטבעות לשון כ"אני הגדול מכולם", "אני מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה" ועוד.
מעטים יודעים, אך בשנות ה-60, עלי חבר לזמר הנשמה סאם קוק והקליט מספר שירים כזמר, בהם להיטו של בן אי קינג מ-1961 – Stand By Me.
בשנות ה-80 לקה במחלת הפרקינסון ומאז ועד היום פועל להעלאת המודעות הציבורית למחלה. באולימפיאדת אטלנטה, עלי החזיק את הלפיד האולימפי וב-2005 זכה במדליית החירות הנשיאותית. ב-2012, באולימפיאדת לונדון, השתתף כאחד מנושאי הדגל האולימפי. בתו, לילה, הלכה בעקבות אביה ומתאגרפת מקצועית בשל עצמה.
התנועתיות של עלי על הזירה, שפת הגוף הרוק סטארית שלו בזמן הקרבות, היהירות ( המוצדקת, יש לומר) וכושר הניסוח והביטוי, הם שהפכו אותו אגדה עוד בחייו.
