משולחן העורך: שלום כיתה א'

1.9.1986 יום שני.

אחרי חופש גדול שארך כנצח, אני מתחיל את שנת לימודים הראשונה שלי בהתרגשות גדולה בבית הספר "אשכול" בנס ציונה, נבחרתי להיות בכיתה א' 1 ולמחנכת הכיתה קראו סימה גנות, אהבתי אותה מהרגע הראשון וזה היה הדדי, בזכותה הכרתי את הרכב סובארו (כי היה לה סובארו לבנה שאיתה היא הייתה מגיעה מדי בוקר וחונה ממש מול חלון הכיתה)

בזכותה למדתי לקרוא ממש מהר ונשאבתי לעולם הספרים ובזכותה בעיקר למרות שהייתי ה"מצחיק של הכיתה" למדתי המון.

היא הייתה מסיימת איתי יום לימודים עם סוכריות לב אם הייתי מקסים באותו יום, או עם מכתב להורים ודיווח יומי אם הייתי מפריע למהלך השיעור ובעיקר היא הבינה אותי והותירה בי חותם ענק. בגללה אהבתי לבוא לבית ספר מדי בוקר, לחכות שיסתיים חופש כדי לחזור לשגרה בעיקר להנות באמת מכל רגע בכיתה שלה.

היא הייתה מחנכת הכיתה שלי 3 שנים ברצף ובכיתה ה' העבירו אותי לכיתה השניה כדי שאמשיך תחת שרביטה וזו באמת הייתה תקופה קסומה.

היום היא כבר לא מלמדת, והאמת, זו אבדה למערכת החינוך שפעם באמת העסיקה אנשים שההוראה הייתה הייתה נר לרגליהם. באסה.

בתמונה, ילד בן 9 מאושר לחזור ביום למחרת לכיתה:)

תגובות

להשאיר תגובה