השבוע הוציא נתן גושן אלבום חדש ורביעי במספר הנושא את שם גילו הנוכחי – "30" ומוכיח כמה איכותי, מעמיק ומרגש הוא נעשה מאלבום לאלבום.
אם בעבר גושן נצטייר, בעיניי לפחות, כרומנטיקן חסר תקנה המתמקד בלשיר בעיקר שירי אהבה שיישבו לבבות מעריצותיו, הרי שבאלבום זה ובקודמו נחשפתי לגושן בוגר יותר, גושן יותר אישי וחושפני שמצליח לצייר את המציאות שלנו דרך עיניו, את היחסים שבינו לבינה, שבינו לבין עצמו ושבינו לבין אלוקים, מה שגורם לכל אוזן למצוא סוג של הזדהות עימו.
האלבום החדש מונה 10 פזמונים מקוריים פרי עטו. מבחינת סגנון מוסיקלי, האלבום הוא אלבום "נתן גושני" טיפוסי עם הטאץ' הסנטימנטלי (והמלנכולי קמעה) העמוק המשלב מלודיה נהדרת עם טקסטים בוגרים ורציניים העוסקים במרביתם ביחסים שבינו לבינה.
באלבום הנוכחי גושן נשמע מחאתי מאי פעם, בייחוד בשירים כמו "דור הסתלבט" (המעביר ביקורת אספקלרית על הריאליזם העכשווי המסחרר) ו"ישנים" (המדבר על קשיי המחייה בעיר הגדולה) ובמקביל רגיש, שברירי, אינדיבידואלי מאד ועדין.
האלבום, במרביתו, כולל בלדות נוגות אך במקצתו השפעות רוק ואוריינטליות רכה, דרכם ממשיך גושן להוכיח כי הוא אחד הסינגר סונגרייטרים המצוינים והמוכשרים בעת האחרונה, כזה שלא מתפתה להתחקות אחר טרנדים חולפים אלא ללכת עם האמת שלו בדרך שלו.
באלבום גושן מייצג קולו של דור, קולו של דור שאינו מחפש מילים מורכבות, שאינו מחפש לצייר עולם אופטימי ואידיאלי שקרי שאינו משקף את המציאות, אלא דור זועם, מעט פגוע, דור שאינו חושש לחשוף את חסרונותיו ונקודות השבירה שלו ודור שאוהב להאמין באמת, בתקווה ובאמונה שיבואו ימים טובים יותר. כמו כן הוא מייצג את המשברים והבעיות של הצעירים של ימינו וההישרדות הבלתי מובנת מאליה.
שירים בולטים שבוודאי ילוו את גושן גם בשנים הבאות: "חיכיתי", "זה שלנו", "דור הסתלבט" ו-"30".
