הדבר היחיד שהסגיר את הזמן שעבר, מאז שב"ק ס היו בנוף המוסיקלי שלנו, היה השיער הלבן של חברי הלהקה והנגנים. באנרגיה שלא מביישת להקה מתחילה, עלו חמי, מירו, מוקי ונימי נים עם פילוני, פלומפי, דוידי, ג'יימס (שאי אפשר לכתוב את שמם בלי לחשוב מיד על "תתקעו בחצוצרה" האלמותי) ועשו לכולם בית ספר.
הם בעטו, נתנו לנו בוקס בבטן עם טקסטים קשים ונוקבים ובעיקר גרמו לנו להרים ידיים באוויר. לאף אחד, כולל הברמן בהאנגר 11, שלא חשב ללכת להופעה שלהם מעולם, לא היה ספק שהם עדיין מספר 1.
לפני מספר שבועות הוציאו חברי להקת שב"ק ס' את האלבום החדש "מסיבת סוף העולם" והקהל כבר דיקלם כל מילה בשירים החדשים. הגיל הממוצע בקהל היה 40, כיאה לחבר'ה הנוסטלגיים, כמוני, שעוד מתרפקים על ימי הזוהר של שנות ה90, אבל אין ספק שגם נראו בקהל נערים ונערות צעירים שהוריהם חינכו אותם טוב.
מי שהכי בלט בקרב אנשי השורה הראשונה (ואני ביניהם) היה רנן, הבן של מוקי. שעתוק מוחלט של אביו, עיניים כחולות וביטחון עצמי ממגנט. ילד שמעריץ את אביו ואת המוסיקה שלו, מלא בשמחת חיים והכי חשוב- שובה לב. גם הוא, כמו הדור הצעיר שנכח שם, כבר ידע כל מילה בעל פה ושר עם חברי הלהקה. ילד של אבא או לא ילד של אבא?

חברי הלהקה פתחו את המופע עם שירים ישנים כמו "יהיה פיצוץ", "תתקעו בחצוצרה", "מכופף הבננות" ו"לבקש את הקש" שאותו ביצעו, בדיוק רב, כהן וצוקוש, הראפרים הצעירים שהתארחו וקיבלו מקום של כבוד ע"י חברי שב"ק ס.
לצד הלהיטים הישנים, ביצעו חברי הלהקה את wtf, אחד השירים הכי טובים, בעיניי, מהאלבום החדש "מסיבת סוף העולם", "אמן", "יאללה ביי", וגם את "אם אפול", אותו הקדישו לסמל אור אביטל ז"ל,לוחם שריון בגדוד 77 שבעוצבת 'סער מגולן' (7), שנפל ב7 באוקטובר. מחכה להופעות הבאות.