המאייר, הסאטיריקן, המעצב, כותב מדריכי נסיעות, והמרצה (ובטח שכחתי משהו) דני קרמן מלווה אותנו עשורים רבים בציוריו שאיתרו קלאסיקות ספרותיות, בחידודיו ובאישיותו הלבבית. לרגל 83 השנים הראשונות ערכו לו במוזיאון העיצוב והאיור בחולון תערוכה שאפילו לא מתחילה לסכם את עושר יצירותיו אבל משהו בכל זאת צריך
בשנים האחרונות משקיע דני מאמצים להחזיר למדפים סיפורים וספרים של סופרי העבר עם איורים חדשים, ביניהם: מעשה בפא סופית, מעשה בחיריק קטן, זה היה בחנוכה, האפרוח העשירי של נתן אלתרמן, אני וטלי בארץ הלמה של אברהם שלונסקי, הילד הרע של לאה גולדברג, הנער ביער של חיים נחמן ביאליק, האריה שאהב תות של תרצה אתר, ומיכה ומכבי האש של דליה רביקוביץ.
התערוכה ״דני קרמן – רטרוספקטיבה״, הינה הזדמנות להיחשף לעולמו העשיר של קרמן, המוכר בעיקר כמאייר מעוטר, בן דור המייסדים של עולם האיור בישראל. קרמן מגדיר את עצמו אוּמן ולא אוֹמן, כדי להדגיש את מגוון התנסויותיו, וכך מביטה עליו גם התערוכה: בעל מלאכה מיומן, שכל עבודותיו מתאפיינות בקו ברור – חידוש והתחדשות.
התערוכה חושפת את ידיעותיו ואת ניסיונו העתיר בשלל אומנויות וטכניקות מעורבות: מעבודות הדפס וחיתוכי עץ, לצד קריקטורות, רישומים, סקיצות ואיורים פוליטיים, ועד כרזות ועטיפות תקליטים.
קרמן יצר לעצמו עולם פנימי רחב ועשיר, השואב השראה מהיכרות עמוקה עם טובי המאיירים בעולם. אך בזמן שמאיירים רבים מסגלים לעצמם קו מוכר ומאפיין, נדמה שאצל קרמן ההתחמקות מהאחיד – מזה שגבולותיו ברורים, מִכְּניעה לסגנון אחד – נעשתה לטביעת אצבע. הוא מקפיד שלא לחזור על עצמו, אלא להמשיך לחקור, להתנסות בשלל מסורות, ולאייר את מה שטרם אויר, בסגנון שטרם הוגדר.
הקו המאפיין של קרמן הוא זה שיש לו נקודת התחלה, אך סופו להפתיע את הקהל ובעיקר את קרמן עצמו. במובנים רבים יצירתו של קרמן עיצבה את זירת האיור המקומית, ולא פחות מכך את ההגדרה לגרפיקה שימושית. נימה הומוריסטית ודמיון יוצר אינסופי הם כוחות העל של קרמן, והתערוכה היא הזדמנות ליהנות משפע הייצוגים שלהם לאורך שישה עשורים של יצירה.
