להקת RPS SUFERS או בעברית "גולשי האבן, נייר ומספריים" היא להקה אהובה עליי במיוחד: להקת רוק תל אביבית שפעילה כמה שנים ועושה, מתחת לרדאר אך לא מתחת לאוזניי קהל מאזיניה, מוסיקת סרף אמיתית על טהרת שנות ה-50 וה-60 ומזכירה לרגע כי ימי הגלישה של חופי תל אביב או קליפורניה מעולם לא עזבו.

הלהקה, שמונה ארבעה חברים: שי לנדא (אורגן), טל אורן (גיטרה), גל חי (תופים) ורועי בר יהודה (סקסופון), הוציאה לאחרונה אלבום שני במספר – "כנופיית החרקה" שזכה לקומפלימנטים וקצרה שבחים בתקשורת וביום שישי הקרוב תופיעה בפסטיבל "שוטקה" בכפר הנוקדים עם שלל להקות ואמנים מהארץ ומחו"ל בהם ליאורה יצחק, סאביר, לה קומבינה ועוד. לרגל המאורע, תפסתי שיחה צפופה עם חבר הלהקה שי לנדא.

שי, כמה מכם גולשים באמת?
"לאחר שטל פרש מגלישה עקב תאונה מצערת, נשאר רק אחד מאיתנו שגולש באמת, אבל היי, גם מהביץ' בויז רק אחד גלש באמת".
ספר על האלבום החדש של הלהקה
"כנופיית החרקה הוא אלבומינו השני, אשר הוקלט באולפני קול-הקמפוס (ז"ל) כחלק מסדרת חרקה. האלבום הוא מחווה אינסטרומנטלית לחבורת האופנוענים שהייתה רוכבת בחולות גוש דן בתחילת שנות השישים והיו מבצעים פעלולים עוצרי נשימה. את האלבום הפיק אורי בראונר כנרות (בום-פם, אוזו בזוקה) והוא יצא לאור על גבי תקליט ויניל בלייבלים טויבער ואודיו-מונטאז' (אך זמין גם להורדה ושמיעה ברשת)".
מה מניע אתכם להוציא אלבום דווקא על ויניל ודיגיטלי ולא דיסק?
"בכלליות הפורמטים הפיזיים כבר אינם נפוצים ורוב האנשים שומעים את המוזיקה שלהם בפורמטים דיגיטלים, לכן ניתן להאזין לאלבום שלנו בסטרימינג או בהורדה דיגיטלית באיכות גבוהה באינטרנט, דרך עמוד הבנד-קמפ שלנו או דרך כל התוכנות והאתרים הנפוצים.
למרות זאת היה חשוב לנו להוציא את האלבום גם בפורמט פיזי וע"י כך לחבר אותו לקונספט של תרבות האופנוענים הארצישראלית להפקת יצירה שלמה הכוללת עטיפה גדולה, תמונות ועיצוב המתחברים למוזיקה עצמה.
בעוד קומפקט-דיסק הוא פורמט דיגיטלי שמתקשר בעיקר לשנות השמונים והתשעים, המוזיקה שלנו שואבת השראה גדולה ממוזיקת הסרף של תחילת שנות השישים (מאמנים כמו הצלליות, דיק דייל והביץ' בויז), גם מבחינת ההופעה, הלבוש והכלים, לכן טבעי שהאלבום יצא דווקא בפורמט ויניל שזוכה לפופולריות גדלה בשנים האחרונות. חוץ מזה אנו בעצמנו אוספים תקליטים מגיל צעיר וקשורים מאד לפורמט הזה, זה חלום שלנו עוד מהילדות להוציא מוזיקה בפורמט הזה".
מה הפלטפורמה העיקרית ללהקות אינדי עצמאיות שאינן שיא המיינסטרים בלשון המעטה?
"הפלטפורמה הפופולרית והמומלצת ביותר היא דיגיטלית, כך המוזיקה נגישה במהירות לכל העולם, אבל דווקא הרבה להקות עצמאיות לא מוותרות על הפורמט הפיזי ולאחרונה יוצאים יותר ויותר אלבומים בפורמט ויניל גם בארץ. לרוב האנשים זה אמנם לא מדבר אבל הקהל שצורך מוזיקה שאינה מיינסטרים עדיין רוכש תקליטים ודיסקים ומנסה לשמור על ייחודיות ועל איכות/סטנדרט וכך הופכים את חווית ההאזנה לסוג של טקס בעל חשיבות".
מה צפוי בפסטיבל שאתם הולכים להופיע בו בסופ"ש הקרוב?
"באופן כללי, פסטיבל שוטקה הוא פסטיבל צועני המתקיים בכפר הנוקדים עם 19 להקות מקפיצות מכל העולם.מעבר לכך שהפסטיבל מתרכז במוזיקה צוענית בלקנית, הוא סובב סביב ההוויה הצוענית הרומנטית כפי שמצטיירת ממרחק דרך העיניים שלנו. כלומר, מוזיקה שמשדרת אווירת נוודים, כיף, חופש, ריקודים ושמחת חיים בכל מצב ובלי לעשות חשבון לאף אחד. אווירה שאנו מנסים להעביר בהופעות שלנו וקיימת גם אצל שאר הלהקות המשתתפות".

מה החלום הגדול של הלהקה? קיסריה?
"מוזיקת הסרף, והרוקנרול אינה פופולרית בארץ, בטח לא כזו המנסה להתכתב עם הסיקסטיז ועוד באופן עצמאי, ולמרות זאת מבחינתנו החלום הגדול הוא שהמוזיקה הזו תזכה להכרה ותגיעה ליותר ויותר אנשים שיתחברו אליה, אנשים שיגיעו להופעות, שישמחו וירקדו איתנו וכך נוכל לגעת בכמה שיותר אנשים.
כמו כן, המחשבה היא להצלחה בחו"ל והגעה ליעדים גדולים, האלבום מופץ בחו"ל ונשמח להכנס להופעות בפסטיבלים גדולים בכל העולם ולקבל פידבקים מכמה שיותר אנשים. כמו כן, החלום זה תמיד להוציא עוד ועוד חומר מקורי, להשתפר ולהקליט שירים שנשמעים מצוין".
מתי אלבום הבא?
"האלבום הנוכחי יצא רק לאחרונה אבל כבר התחלנו לעבוד על ההוצאות הבאות, כרגע אין מחשבה על אלבום מלא, אלא על מספר סינגלים שיופקו גם בפורמט של תקליטונים.
הראשון, שיצא בתקווה בעוד כשלושה חודשים הוא תקליטון המוקדש ליפן ומכיל (לראשונה) שתי גרסאות כיסוי אינסטרומנטליות לשירים שהיו מאד פופולרים שם – "אני חולם על נעמי" של חדווה ודוד ו"וויקנד" (weekend) של להקה יפנית בשם איקס-ג'פאן (X-Japan).
אני מאד מקווה שהשירים יצליחו ביפן ומיליוני יפנים משוגעים יעריצו אותנו, לפחות כמו שאנו מעריצים את האומה והתרבות שלהם".

תגובות

להשאיר תגובה