מערות תפילה סודיות, מסעדות שהפכו לקפה תרבות וקיום עדין בין שלוש הדתות. ברוכים הבאים לנצרת שמתחדשת לקראת חג המולד "הוספנו מאות חדרים והעיר מתקשטת" מספר מנהל עמותת התיירות בעיר
לקראת הכריסמס נצרת מצפה לאורחים מחו"ל ומהארץ. עמותת התיירות המקומית שהוקמה לפני 15 שנה מנסה לשנות את פניה של העיר בשנים האחרונות. לכאורה יש בה את כל שיכול להפוך ללהיט תיירות מקומי ולא רק. היסטוריה עשירה, מוקד דתי בעל חשיבות עליונה למיליוני נוצרים, אוכל אתני משובח. שכיות חמדה ארכיטקטוניות כדוגמת כנסיית הבשורה הקתולית ולצידה האורתודוקסית, השוק הפתוח הגדול בארץ, מנהרות עתיקות מתחת לאדמה שמשמשות לתפילה של הבישוף המקומי ומיקס של עדות שונות. נצרת זו העיר הערבית הגדולה בישראל שכוללת 80 אלף איש מתוכם 70% מוסלמים והשאר נוצרים ושמה התפרסם בעולם כעיר שבו התגוררו מרים אמו של ישוע ואביו יוסף ובו ניתנה למרים הבשורה מפי המלאך גבריאל שהיא עתידה ללדת בן "ברגע זה למעשה נוצרה הנצרות" מספר מדריך התיירות המקומי ריאד אבו אסעד שמספר כי ביום יום נשמר מרקם החיים בין הדתות השונות בעיר "אך לקראת הבחירות המתח גובר". טארק שחאדה מנהל עמותת התיירות של נצרת מסביר על מגמת השינויים שהעיר עוברת בשנים האחרונות "לא מעט אנשים אמידים ועשירים ברחו ממרכז העיר לפריפריה של העיר ואת בתיהם היפים הפכו למסעדות או בתי תרבות". כך למשל דארת אלת'קאפה שנמצא בכיכר הבישוף ששימש פעם בית מגורים והיום משמש ונתרם כולו לטובת אירוח תערוכות. בשוק העתיק ניתן למצוא בתי קפה עם אופי מיוחד כמו LIWAN 'קפה תרבות' שמארח ערבי ספרות, סרטי איכות ותערוכות "אנחנו דאגנו לשפר מגוון רחב של שירותים לתייר" מספר בראיון שחאדה ומוסיף "שהיום ניתן להנות לא רק ממסעדות מזרחיות אלא מסעדות גורמה ושף. כך גם חיי הלילה שעברו שינוי וניתן למצוא ברים ומועדונים. אנחנו מדברים על גידול של חדרי האירוח בכ 450 חדרים בשלוש – ארבע שנים האחרונות ובסך הכל הכולל מספר החדרים צמח לכדי 1900 חדרים והיד עוד נטויה כשהמטרה שלנו היא להגיע ל 3000 חדרים תוך שלוש – ארבע שנים".
הכריסמס הוא החג בה הידיעה של נצרת (לצד הרמאדן) בו העיר מתקשטת וניתן לראות בבתי המלון עצי אשוח "נצרת מתכוננת כל הזמן לחגים" מספר שחאדה "כריסמס בנצרת זהו אחד המקומות היפים שניתן לחגוג בארץ. תוך שבועיים – שלושה פוקדים את העיר מאות אלפים שמחפשים מיסה שמתקיימת ב 24 לחודש ועד ה 15 לדצמבר וכל עדה נוצרית צריך לזכור את את האופי הייחודי שלה והמיסה שלה. בנוסף לכל אלו יש את תהלוכת חג המולד המסורתית שמתקיימת כל שנה ב 24 לדצמבר ברחוב פאולוס בה לוקחים חלק תנועות הנוער בעיר. הדבר היפה בעיר הוא שהחל מתחילת דצמבר מוסלמים ונוצרים מקשטים את בתיהם והרחובות עוטים מראה חגיגי. בצד כל אלו אנשים יוכלו להנות מירידי המולד מה שקרוי 'כריסמס מרקט' שנמצא בכיכרות, בכנסיות וחצרות בתי הספר".
גם האכסניות ובתי המלון מתכוננים לחג. באכסניות תוכלו לקבל אווירה קצת פחות פורמלית ולפגוש תיירים צעירים ואילו בבתי המלון שגם מציעים דילים תוכלו לקבל אווירה קצת יותר מהוגנת כך למשל במלון 'רימונים המעיין' שממוקם במרכז בעיר תוכלו לקבל חדר בחג ב 450 ₪ ותוכלו גם להנות מארוחת כריסמס מפוארת של השף נסים יעקב לוי שמציע – סשימי סלמון איולי ווסאבי, שמן שומשום וסויה. למנה השנייה צלע טלה עם אספרגוס, תשאירו גם מקום לקינוח שכולל – "צנצנת גינה" ממולאת במוס שוקולד בלגי עם קרם ברולה, בשילוב קרמבל תבלינים וקוביות מרמלדה
בתוך השוק חובה לבקר בדיוואן אל סדאיא מסעדה שמציעה מבחר מאכלים מזרחיים אך גולת הכותרת זה הקטאייף הכי מפורסם בעיר אותו מכין בעל המקום אבו אשרף שגם הפך את קירות המסעדה למוזיאון חי ובו אוסף כלי עבודה, מטבח ומה לא תוצר של 36 שנות איסוף דקדקני (הידעתם שפינג'ן זהו ספל הקפה ואילו הקנקן נקרא בכלל ג'זווה).
ברובע הלטיני נמצא מיתחם הבישופות – המרכז הדתי-מנהלי של תושבי נצרת בני העדה האורתודוכסית (כ-20,000 איש). פה מתגורר הבישוף היווני-אורתודוכסי של נצרת, וזהו מקום משכנו של בית הדין הדתי (לענייני משפחה) של העדה. מבני המיתחם הוקמו ב-1860 על ידי הבישוף ניפון, ושלוש שנים מאוחר יותר נחנכה במקום גם כנסיית אל-קילאי.
המיתחם, הבנוי בצורת ח ומוקף חומה, נמצא בחצי הדרך בין כיכר המעיין לבין כפר נצרת הקדום (בסביבות בזיליקת הבשורה כיום). מתחת לפני הקרקע מצויה מערת-ענק, שנפתחה למבקרים בעת האחרונה. שמה "מערת אל-קילאי", היינו (יוונית) מקום התבודדות הנזיר. אנשי הדת במקום סבורים כי המערה הייתה פעילה בימי ישוע כ"תחנת התרעננות" בדרך מן הכפר אל המעיין (כאמור, היא בחצי הדרך) וכי במאות הבאות שימשה מקום מסתור לנוצרים הראשונים הנרדפים. במערה יש מזבח וקבוצות צליינים מן הפלג המזרחי מתפללות פה בדבקות.
בצד המזרחי של נצרת על הר סיח' שוכן מפעל 'פאחורה' (חרס) לכלי חרס שפועל כבר משנות העשרים של המאה שעברה "סבא שלי סעיד שנולד ב 1896 התחיל עם זה" מספר באסם מוסמר דור שלישי לקדרים "הוא נהג לשחק באדמה הרטובה שנוצרה בחצר סביב גיגית הכביסה של אמו". כשהוריו ראו שהוא יוצר פסלים מהבוץ הם שלחו אותו ללימודים בגרמניה וכשהוא חזר הוא חיפש מקום ומצא את ההר הזה שהיה מלא חומר גלם לכדים שהוא יצר לאכסון, למים לבישול. ילדיו השקיעו בפיתוח המקום ורכשו מכונה שהגבירה את קצב הייצור ובהמשך היא הוחלפה בחשמלית". בסיור במקום מוסמר מראה לנו את כל המכונות שהיו לאורך ההיסטוריה של המפעל שהפך גם לסוג של מוזיאון מקומי לתולדות ייצור החרס.
בשכונת נמסאווי לא הרחק 'ממתקי הידידות' היכן שרבים יאמרו לכם שוכן הכנאפה הטובה בעיר שם ברחוב מוסמאר שוכן מפעל 'חלווה נצרת' שנוסד כפרויקט כלכלי מסחרי לפני למעלה מ-4 עשורים ועבר מספר גלגולים עד שהגיע למתכונתו הנוכחית. ראשיתו של המפעל כפרויקט משפחתי שהתמקד בייצור חלווה המאופיינת באיכות וטעם מיוחד הודות למתכון סודי – משפחתי "השם שלנו נודע בכל הארץ" מספר בילאל נאסר מבעלי המפעל "תחילה המוצרים שלנו היו ללא שם וכשכולם היו שואלים מהיכן החלווה היו משיבים לו 'ממייצר החלווה בנצרת' כך דבק השם במוצר".
ידין רומן שכתב את המדריך המפורט ביותר על נצרת כותב בפתח ספרו "נצרת זו לא עיר" גילה את אוזני אחד המארחים בקפה חבינה בשוק "היא כפר. גדלה ופרצה לכל כיוון אבל במהותה נותרה כפר. כמו בכפר. יש חמולות. יש ריבים היסטוריים ואהבות אסורות. אך בנצרת היריבויות והאהבות ניצתות בין מוסלמים לנוצריות, בין נוצריות ליהודים, בין יהודים למוסלמים, בין שלוש הדתות הגדולות ולכל הכיוונים".
איתן אלחדז הוא צלם ומרצה על טקסי תרבות בישראל: http://www.ceremony.co.il/
