חלמו חלום: סוף המאה ה-19, סופו של עוד יום עבודה עמוס ואתם בדרככם חזרה הבייתה, חוות בקר נידחת אי שם בין דקוטה הצפונית לטקסס…. בדרך עוצרים בפונדק דרכים מסתורי. מקום קטן ומקסים, ניחוחות של עץ עתיק, בשר מעושן, בירה מקומית קרה ותפוחי אדמה במדורה. אתם חולצים את המגפיים מלאות הבוץ, תולים את הכובע וברקע מתנגנת לה מוזיקת בין ערביים נעימה.
נכנסתם לאווירה? עכשיו החליפו את השנה ל-2016. גם המיקום משתנה, מהמערב הפרוע הגענו לרחוב אחד העם בתל אביב. כל השאר כמעט אותו הדבר ושם המקום הוא מסעדת מרינדו.
בשעות הצהריים הגענו למרינדו והתאהבנו בה מהרגע הראשון ולו רק בזכות האווירה האוטנטית והאדיבות של הצוות. התיישבנו בשולחן והחלטנו לתת למלצר להוביל אותנו בנתיב הסעודה המומלצת במקום. פתחנו בבירה הישראלית ״בזלת״ והבחירה הפטריוטיות הוכיחה שאכן ישראל הקטנה הפכה בשנים האחרונות למעצמת בירות (עדיין לא ״מעצמת על״). זו הייתה בחירה נהדרת, שכן, ארוחה במסעדת ״בשרים מרמת הגולן״ חייבת להיות מלווה בבירה מקומית ולא בגזוז ממותק מארץ נוכרית. ובכלל מה רע בבירה? היה זה בנג׳מין פרנקלין שאמר: ״בירה היא הוכחה גורפת לכך שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שנהייה מאושרים״.
על השולחן פרסו לנו מאזטים שונים ולחם קלוי (שאי אפשר היה להפסיק לאכול). כל אחד מהמאזטים ראוי לציון לשבח בפני עצמו, אך הטחינה המקומית ללא ספק ראויה למקום של כבוד בפנתאון הטחינות. היה טעים, אבל עצרנו עצמנו, כי כמו שאמא אומרת: ״שלא תתמלא לי מהסלטים״.
למנות העיקריות הזמנו מנה בשם ״אחד הקבבים״ (שלושה יח׳ קבב נענע צנובר) ומנת רוסטביף עגל (נתחי שייטל מעושנים). רגע לפני שהסתערנו על המזנות, נזכרנו באותן ניחוחות של תפוח אדמה ובשר מעושן מהחלום, והניחוחות הגיעו אלינו בצלחת! עם המנות הגיעו תפוחי אדמה ובטטות, רק, חם, אוכל של חורף. הריח מדהים ואפשר לטעום אותו רק עם האף.
אני יכול לומר בפה מלא (בקבב) שזהו באמת ״אחד הקבבים״. אין ספק שהוא עשוי מבשר איכותי מאוד, הנענע מוסיפה המון ומשדרגת אותו לדרגה אחת מעל רוב הקבבים. לעומתו, השייטל שהיה מתובל ומעושן בצורה מדהימה שהקנו לו ארומה מיוחדת, לא היה עשוי לטעמנו והיה לצערנו מעט ״גומייתי״ (גומייתי= מידת עשייה בה אתה לועס את הביס יותר מדיי פעמים ויותר מדיי זמן, עד שאתה טיפה מתעייף). המנות העיקריות בכללותן היו טובות מאוד ואני מתחיל להשתעשע לי בעובדה כי לשוטף כלים לא תישאר הרבה עבודה בכדי לנקות את הצלחות.
רגע לפני שיצאנו לדרכנו הציג בפנינו המלצר החביב את תפריט ימי החמישי (ערב), ערב שכולו ויסקי, בירות והמבורגרים- מווובורגר (תעשו קול של פרה) ומהההבורגר (עכשיו תעשו קול של כבש). גם מבלי לטעום, אני בטוח שהם טעימים! חשוב גם לציין לטובה את המחירים במקום, כך שבשקלול עם החוויה שעברנו, אנחנו ממליצים בעיניים עצומות.
לסיכום, כנראה שהקאובוי המקומי מרמת הגולן הצליח לעשות משהו טוב, הוא תפס אותנו עם הלאסו שלו, כך שאין לנו ספק שנחזור לפה שוב.
8 במדד אור.