בשבוע האיור שנפתח בסוף השבוע באברהם הוסטל ניתן לצפות בעבודות רבות אך הבולטות שבניהם הם של סמי ג’ורבן (25) התגלית של השנה: ערבי מג’סר א זרקא שמצייר ציורים פסיכדליים וכן עבודות של קבוצת האיור Duck & Dodo שיצרה עבודות בהשראת המחאה החברתית והבלאגן הפוליטי 

בפעם החמישית מארח אברהם הוסטל את תערוכת האיור עם חמישה תערוכות מגוונות תחת מגבלות הקורונה.  הפתעת התערוכה היא לדעתי סמי ג’ורבן (25) צעיר מהכפר ג’סר א זרקא שמתגורר כיום בפרדס חנה ועובד כמדריך לילדים על הרצף האוטיסטי. ג’ורבן מציג ציורים גדולים בחלל הלאונג’ בלובי של ההוסטל בהם איורים מזרם התודעה שלו “אני צובע את הדף בשחור קודם כל ואז יושב ונכנס למעין טרנס בו עולים לי כל מיני דימויים וצורות אותה אני מצייר”. 

סמי תמיד צייר. בכל זמן, על כל פיסת נייר ובכל מקום, אך מעולם לא למד אומנות או ציור. לפני כשנתיים, החל להשתתף בשיעורי ציור, וכיום מצייר בצבעי שמן ואקריליק.

היצורים והעולמות המופיעים בעבודותיו של סמי הינם תוצר של זרם תודעה אישי, אסוציאטיבי ועשיר, והם מלאי סוד, מסתורין ופנטזיה. הציורים מציגים סוריאליזם מחשבתי ואומנותי משולבים בנקודת מבט ביקורתית, חברתית ופרובוקטיבית.

כלנית קמין, מורתו של סמי לציור: “ההתקדמות של סמי מתרחשת ומתפתחת מתוך תהליכים שהוא עובר בעיקר עם עצמו. הוא עובד מהראש בלבד, ושואב השראה מעולמו הפנימי ומתוך מצביי הרפיה רגשיים אליהם הוא נכנס, מתוכם צפים עולמות נסתרים הנובעים מסיפור חייו. עבודותיו מעלות שאלות אודות זהות, זמן ומיניות. תקופת הקורונה הכניסה את מוטיב המסכות לציוריו של סמי, שממשיך להתפתח לצד הופעתם של יצורים חדשים נוספים”.

בקומת המרתף מוצגות האיורים של קב’ Duck & Dodo שמורכבת מארבע אומניות איור יוצאי רוסיה שמשלבות איורים חברתיים וביקורתיים לצד דברים מעולמם הפנימי. האוצרת של התערוכה קסניה נזרוב כותבת ” התערוכה מהווה סוג של מניפסט אישי שלנו, תוצר של צנזור פנימי אישי של כל אחת מאומניות הקבוצה, שמבקש לומר – “עד כאן!” מאסנו בלקבל את המציאות כמובנת מאליה, מסרים שהינם נורמטיביים לכאורה, ערכים מיושנים שאנו תופסות כלא צודקים, פוגעניים, חולים וכאלה החייבים להשתנות. עבורינו, האומנות היא כלי המאפשר להמשיך להילחם על צדק חברתי”. 

תגובות

להשאיר תגובה