תכירו את תל אביב, עיר הקנאביס הראשונה במזרח התיכון, כלומר לפחות בתיאוריה.
בעת האחרונה נשמעים קולות הולכים וגוברים הטוענים בעד לגליזציה של קנאביס במדינת ישראל, ואחת כזו הייתה צריכה כבר מזמן להגיע למחוזותינו. אבל עד שזה יקרה, בואו נדמיין מה היה קורה אם ראש העיר, רון חולדאי, היה אמיץ מספיק כדי להפוך את בירת התרבות – וכל שאר הדברים – תל אביב, למחוז של שפיות בתוך מדינה משוגעת.
תל אביב מנסה להקנות לעצמה את השיק הבינלאומי שחסר נואשות לכל אחת ואחת מערי מדינתנו הקטנטונת, ופעמים רבות המטרה אכן מתממשת, עם כותרות עיתונים בכל העולם על כך שעיר החוף המזרח-תיכונית היא אחת מבירות התרבות והפנאי השוות ביותר בעולם. הגרנדיוזיות של המיני-גורדי שחקים שנראים מפלורנטין ועד גבול הרצליה, פסי הרכבת החוצים את העיר לאורכה ומשתלבים היישר אל תוך קניון עזריאלי ושבילי האופניים שסלולים על כל מדרכה רעננה, בהחלט נותנים קצת טאץ’ של חו”ל. אבל משהו חסר כאן. משהו שיש בכל הערים המערביות הגדולות.
חופשי בע”מ
בתוך עיר שכולה צועקת חופש ועמוסה בהמוני סממנים חיים ויפים של חירות, ישנו חור אחד גדול וברור כאמור. איך מתקיים המצב בו אנחנו חופשיים לעשות כמעט כל דבר העולה על רוחנו, בלי לפגוע באנשים אחרים כמובן, ועדיין לא יכולים להסתובב ברחוב עם ג’וינט? או לגדל לעצמנו צמח קטן בבית? טוב, יכולים אולי כן, כי בכל זאת נראה ג’וינטים שמנים וריחניים כמעט בכל ספסל או רמזור אדום שנעמוד בו, אבל בינתיים באופן בלתי חוקי.
עם הייחודיות של העיר הזו, והשוני שלה משאר ערי המדינה, תל אביב מהווה מעין מודל בר-קיימא של עיר המסוגלת להסתדר בעצמה, וכזו שראוי שיחולו בה חוקים שונים מאשר בשאר המחוזות. זאת ולו בשל העובדה שהיא מהווה מעון מפלט להמוני אנשים שרק רוצים להרגיש חופשיים. במילים פשוטות, תל אביב היא עיר שצריכה לחוקק מעט חוקים משל עצמה שיתאימו למציאות המיוחדת שלה – והשונה כל כך משאר ערי ישראל. אז אם ככה, למה לא לגליזציה?
רגע, למה כן לגליזציה?
כפי שראינו במדינות וושינגטון, קולורדו, אורגון ואלסקה – ואפילו בעיר הבירה של הדוד סם, וושינגטון די.סי – שפתחו את הריצה האמריקנית ללגליזציה, השינוי הדרמטי לטובה ממהר להגיע. בין אם נבחן את רווחי המסים המטורפים שגרמו לממשלת קולורדו להחזיר כסף לאזרחים, את עליית התיירות ופיתוח הכלכלה בוושינגטון, או את עשרות אלפי המשרות שנפתחו בשוק כולו, ניתן לראות בבירור שקצת מזה לא יזיק גם לנו.
אם עד עכשיו לא השתכנעתם, אפשר תמיד להזכיר את עליית תקציבי הבריאות, הרווחה והחינוך שנוגעים לכל בית ולכל ילד, גם לשלכם. אפילו אם מריחואנה רחוקה מכם שנות אור ואתם תוהים למה המשכתם לקרוא עד עכשיו. ירידה בתאונות הדרכים, במקרי ההתאבדויות, במקרי אלימות במשפחה, בשימוש בחומרים נרקוטיים, תרופות מרשם, סיגריות, אלכוהול – ומוות הנגרם כתוצאה משימוש בלתי מפוקח בהם, ירידה חדה בפשיעה ועוד – הם רק הדובדבן על הקצפת.
ביניים: חולדאי, אם אתה רוצה להיות מלך…
נחזור ללגליזציה במדינת תל אביב. כדי להוכיח שזה בכלל אפשרי ולא סתם בזבזנו כאן דף בעיתון, נסתכל על המודל הקיים במספר ערים ירוקות בעולם אשר שוכנות בתוך מדינות שאין בהן לגליזציה (אמסטרדם בהולנד, פראג בצ’כיה, ברצלונה בספרד ועוד). ההוכחות בשטח מראות כי לגליזציה כמעט מלאה יכולה להתרחש גם בתוך תחומיה של עיר אחת בלבד. העירייה צריכה לקפוץ על המציאה ולדחוף את נושא הלגליזציה חזק חזק במעלה הסולם הפוליטי.
לא מוכרחים מיד לפתוח קופי שופ בכל פינת רחוב ואפשר לעשות את מה שעשו בברצלונה למשל, שם ישנם מועדוני קנאביס סגורים לחברים, בני 21 ומעלה, שנותנים לצרכנים מקום לשבת בו, לשמוע מוזיקה, להריץ איזה משחק פול או שניים ולהתרווח על ספות מפנקות. הרווח של תושבי העיר, בעיקר בעלי העסקים החדשים שייפתחו, ברור, אבל גם המדינה יוצאת נשכרת עם נתח לא רע.
במקום עוד סניף של ארומה נוכל לעשות “Wake and Bake” בבוקר באיזה קופי שופ טוב. תל אביב, כעיר הקנאביס הראשונה של ישראל, תתפוס את כותרות שערי העיתונים הגדולים בעולם כולו וקופת אוצר העיר, כמו גם קופת המדינה, ילכו ויתפחו – תוך העברת כספי המסים לתכניות חינוך ובריאות. מוטב מוקדם ממאוחר. חולדאי, הכדור בידיים שלך.
לקריאה נוספת:
