ריקוד מחווה לנרצחים צולם בהשתתפות שורדות מהמסיבה והכוכבת הבינלאומית מונטנה טאקר
כחלק מתהליך הריפוי והעלאת המודעות לטבח
כוכבת הרשת הבינלאומית מונטנה טאקר, זמרת, יוצרת תוכן, שחקנית ורקדנית יהודייה-אמריקאית המחזיקה בכ-14 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות והתנועה למאבק באנטישמיות (CAM) פרסמו השבוע קליפ ויראלי, עוצמתי ומטלטל עם ניצולות מסיבת הנובה ובשיתוף סטודיו המחול הישראלי של לילך פרידמן. הסטודיו, שזכה לאחרונה בפרס הראשון מתוך 28 מדינות בתחרות הריקוד העכשווי בברצלונה, שאיבד שלוש מחברותיו הרקדניות בטבח במסיבה ברעים, יצר ריקוד בן שלושה חלקים ובהם: המסיבה, האסון והתקווה. טאקר, שורדות הטבח ורקדניות הלהקה צילמו קליפ באתר הטבח תחת המסר ״אנחנו נחזור לרקוד״ ובו שחזור של סצנות קשות מהשבת השחורה. היוזמה, שהוקדשה לנרצחי הפסטיבל, היא חלק מתהליך השיקום הארוך של נפגעי הנובה, וכחלק מהעלאת מודעות לטבח שמונה חודשים אחרי.
הריקוד שצולם ברעים הינו חלק מפרויקט "אנחנו עוד נרקוד!" יוזמה שנרקמה בשיתוף פעולה עם "לב בטוח", ארגון שהוקם כבר ב-7 באוקטובר על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בכדי להעניק טיפול מיוחד בטראומה לאלפי ניצולי הפסטיבל. המטפלים של ארגון ״לב בטוח״ מנוסים בהקמה וניהול מרחבים בטוחים במסיבות ובפסטיבלים, וביחד הם הקימו מערך המספק תמיכה פסיכולוגית מותאמת לשורדים. עד כה, ״לב בטוח״, בתמיכת התנועה למאבק באנטישמיות (CAM), סייעה לכ-3,000 ניצולים בתהליך השיקום.
סשה רויטמן- דרטווה מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות: ״הסרטון שפורסם היום הופך לוויראלי, וימשוך את תשומת לבם של מיליוני אנשים ברחבי העולם. הוא משתמש במדיום הריקוד כדי לחנך על הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. לראשונה, נעשה שימוש באומנות, ריקוד, כנגד ההכחשה או ההצדקה שמתבצעת לטבח. אני מאמין שהגישה היצירתית והעוצמתית הזו תגרום לכך שהאמת תופץ באופן נרחב. לצד זאת יש פה מסר חשוב שיוצא משרדי הנובה עצמם: לא ניכנע ונמשיך לרקוד. השורדים מהמסיבה נמצאים בתהליך שיקום עמוק שייקח זמן רב ואנחנו נהיה שם בשבילם. היוזמה שלנו, לחזור לרקוד לרגע אחד, כחלק מהריפוי והעלאת המודעות העולמית לטבח ומתוך מחווה לנרצחים, היא חלק מהתהליך השיקומי שאנחנו מחויבים לו״.
עו"ד אפרת אטון, מנכ"לית לב בטוח: "ישנן דרכים רבות להחלים מטראומה, והריקוד הזה חשוב לחלק מהשורדים. חלפו שמונה חודשים מאז הטבח הנורא, ועבדנו עם למעלה מ-3,000 ניצולים שקיבלו טיפול מותאם לצרכיהם. עם זאת, אנחנו רק בתחילת התהליך, הטראומה עדיין פעילה, השיקום עוד ארוך, וכל עוד החטופים עדיין לא חזרו הביתה, תהליך ההחלמה האמיתי לא יכול להתחיל. בחלוף כשמונה חודשים מהאירוע, אנחנו עדים למגמות שונות בקרב השורדים, הכוללות מצוקה נפשית גבוהה, תסמיני פוסט טראומה חריפים, הצפה רגשית, קשיי שינה משמעותיים, חוסר בתיאבון או תיאבון יתר, קושי לחזור לתפקוד ולשגרה, הפחתת יציאות מהבית ותחושות חוסר ביטחון בביתם ובישראל, עצירת מסלול החיים, קשיים בחזרה לעבודה ובהשתלבות באקדמיה, קושי בתפקוד יום יומי, עלייה ניכרת בהתמכרויות, עליה בצריכת כדורי הרגעה פסיכיאטריים, התקפי זעם, הימנעות, ותחושות חוסר אמון ברשויות וכעס כלפי המערכת. כמו כן, ישנם שורדים שעדיין, למרות חלוף הזמן, לא יצאו מביתם. אנחנו נחושים לתת לכל אחד ואחת מהניצולים טיפול מקצועי ארוך טווח, לחבק ולעזור, לצמוח מהטראומה. זו לא רק חובתנו המוסרית כארגון, אלא האחריות שלנו כלפי עתיד החברה כולה".
