כשרנה שינפלד, הכוכבת של להקת המחול בת-שבע, עזבה את הלהקה היא מרדה בסיפוריות מהמיתולוגיה והלכה לבאו האוס, לטבע, לחפצים, וזה התחיל עם החוטים- הריקוד הראשון שיצרה בתיאטרון מחול שלה ב-1979, "חוטים של סולו", זכה להצלחה עצומה בארץ וברחבי העולם.
היום, אחרי שיצרה מעל 120 יצירות מחול במשך יותר מ-45 שנה, התעורר בה הרצון להביט מחדש בעיניים לריקוד הראשון הזה שסימן עבורה אז התחלה של דרך חדשה. היא הייתה סקרנית לראות מה השתנה, לחזור להתחלה ולבדוק מה התפתח לטובה או לרעה בה ובסביבתה.
למסע הזה היא לקחה איתה את המוזיקאי, נגן הגיטרה והמלחין נדב לב ואת הזמרת הקנדית ברברה הניגן (שתופיע באופן וירטואלי), והתוצאה: היצירה החדשה "חוט ונוצה". המופע "חוט ונוצה" יתקיים בשני אולמות בתל אביב בוורסיות מעט שונות. ב-03.04.25 בתיאטרון תמונע, וב-09.04.25 בסטודיו אנט – מופע עם דגש על המוזיקליות ובמסגרת ״תהודה בזמן״, סדרת קונצרטים המוקדשת לגיטרה, אותה מוביל נדב לב.בחלקו השני של הערב משתתפת להקתה של רנה.
הדיאלוג חוצה היבשות בין רנה, ברברה ונדב החל לפני 5 שנים במופע משותף בתל אביב. הקשר שנוצר סביב אותו ערב קסום שיצרה רנה נמשך והם חיפשו דרך להמשיך לעבוד יחדיו על אף אתגרי המקום והזמן. אחד הפתרונות שעלו היה עבודה דרך וידאו.
ברברה ונדב צילמו וידאו במוזיאון היהודי בפריז כמתנת יום הולדת לרנה. הוידאו הפך למקור השראה עבור המופע החדש, "חוט ונוצה", המשלב התרחשות חיה – בתנועה ובצליל, לצד דיאלוג ויזואלי.על הבמה באה לידי ביטוי אהבתה הגדולה של רנה לחפצים, ולאורך המופע היא רוקדת בין ועם: סולמות, חוטים, נוצות, מסך וידאו גדול, כסא, שולחן, בדים, בלון,
ודף זהוב מלא אור וצליל. כמו כן, לצד רנה ינגן נדב לב על גיטרות – קלאסית וחשמלית, ואליהם תצטרף ברברה הניגן בקטעי וידאו שיוקרנו לפרקים על המסך הגדול
ודרך בגדיה של רנה. בנוסף, שזורות בעבודה בין היתר יצירות מוזיקליות של וילה לובוסHeitor Villa-Lobos) ), הנס אברהמסןHans Abrahamsen) ) ונעה בלאס. "החוטים בהם אני משתמשת הם כקורי עכביש. אני יוצרת את החוטים על מנת לצוד וללכוד את עצמי. אני טווה חוטים ויוצרת מלכודת לעצמי. ללכוד את הרקדנית שבי, האמנית, האשה, האדם. החוטים מגדירים את המרחב שלי, מגבילים אותי, אך גם מאפשרים לי לנוע בתוכו. אני טווה רשת – אך במקום לצוד אחר, אני צדה את עצמי,נבחנת בתוכה, נאלצת להתמודד עם מה שאני יוצרת. המלכודת שלי היא גם מחסה. החוטים הם הדרך לגעת במהות שלי, הרקדנית שנכבלת ומשתחררת בו-זמנית,
האומנית שנעה בין סדר לכאוס, האישה שמגדירה את עצמה דרך הגבולות שהיא יוצרת, והאדם שמבקש להבין מי הוא בתוך הרשת שטווה לעצמו".היא שמחה לגלות שהיום היא הרבה יותר רכה, מקבלת, נינוחה ופחות במתח. "הקווים שאני יוצרת בחלל יותר רכים. אין בי צורך להוכיח יותר. פחות טכני, פחות שואו,פחות מהוקצע. יותר פשוט, אנושי, אישי, אפילו מחוספס. ספונטני ועם מקום לאלתורים. עם הגיל אני מרגישה ומאמינה שיש לריקוד כח מאגי, כוחות נסתרים ומרפאים.
כמו שהשבט רקד בזמנו להוריד גשם ולנצח במלחמה, גם היום אנחנו רוקדים כמו פולחן ותפילה לימים טובים יותר".
יום ה' 03.04.25 בשעה: 20:00 בתיאטרון תמונע
יום ד' 09.04.25 בשעה: 20:00 בסטודיו אנט
למידע נוסף ולרכישת כרטיסים:
