אתמול ציינו בקרית אונו את החג הכי 'שכונה' שיש. 'חג השכנים' מסורת צרפתית שהחלה לפני חצי יובל שנים וצוברת תאוצה בישראל
איתן אלחדז ברק
שכנים יכולים להיות לעיתים מטרד אם לא גרוע מכך ואין צורך לפרט על סכסוכי שכנים על חנייה, מטרדי רעש ודברים מכעיסים. אך בואו נחשוב על צידו השני של המטבע : חוקרים מאוני' מישיגן בדקו 6,740 מבוגרים ומצאו מתאם בין תחושות של היותם חלק מסביבת מגורים בה הם יכולים לבטוח בשכניהם שיסייעו להן בשעת חירום לבן הסיכוי לחטוף שבץ. המחקר מצא שתחושות אלו הפחיתו את הסיכון ללקות בשבץ ב 15%.
באגודה לתרבות הדיור מתקבלים מדי שנה דיווחים על 170 אלף סכסוכים וטרוניות אלו עלו עם השנים ובהתאמה לתחושות של התפרקות הקהילתיות, האינדיבידואליזם החריף והשוני בארכיטקטורה של הבניינים שהפכו למגדלים. אך יותר מכך הם השינויים בתרבות הפנאי והמהפכה הדיגיטלית אשר גרמו להעברת מוקד הבילוי מן החוץ, הפארקים וגני המשחקים אל תוך המרחב הביתי ובדגש אל המסכים השונים
הפתרון הוא 'החזרה לקהילה'. 'עץ משאלות' שהצבתי אתמול בפארק בו בקשתי מתושבים לרשום במשפט 'איך לגרום לשכנות טובה יותר' הביא לשלל תשובות בניהם: ילדים שהציעו פשוט 'לומר שלום ולחייך'. ליזום עוד 'חגי שכנים'. 'לנסות לעזור כמה שצריך' 'לשמור על השקט' . וראש העיר רוזנשיין הציעה : "לא להסתובב עם שקיות זבל מטפטפות'. וגם 'לא לשחרר כלבים באופן חופשי'.
בשנים האחרונות צצו במרחבים העירוניים 'קיבוצים עירוניים' וגם 'שכונות שיתופיות' אך בסופו של יום על כל אחד ואחד מאתנו מוטלת האחריות לחשוב מה עם השכן שגר ממול ? ולמעיזים אפשר להציע יוזמות שיהפכו את החיים המשותפים כלא עוד קרב על משאבים אלא מן תפיסה של 'כולנו רקמה אנושית אחת'
