חובבי המוסיקה בישראל לא יכלו להתעלם בחודש האחרון מחגיגות 20 השנה לתחנת הרדיו המעולה 88FM של קול ישראל, תחנה הקיימת מאז שאני זוכר את עצמי בערך, כשעל השמחה המוצדקת מטיל צל ענק של הרפורמות העתידיות ברשות השידור, הממיט אימה על השדרנים ומאזיני התחנה כאחד.
אל התחנה התוודעתי לראשונה בשנות נעוריי המוקדמים, בעיקר במהלך השבתות וחופשות הקיץ ( כי בשאר הזמן, בראש מעיניי עמד "לשרוד" את הלימודים) וכילד שצמא לדעת עוד ועוד על מוסיקה בשלל גווניה, תמיד מצאתי בתחנה מענה מספק לסקרנותי ההולכת וגוברת באותן שנים.
זכורני, עוד בטרם ימי היוטיוב והאינטרנט, כי מדי שבת בבוקר נהגתי להאזין לתכניותיו של ירון חי מנשה, למשל, משדר מוסיקה נוסטלגית משנות ה-50,60,70 ואותי, קשוב ללא לאות לדבריו, מקליט על טייפ קסטות ישן ( זו הייתה התקופה ) את השירים כדי לשמוע אותם שוב ושוב ושוב בווקמן בדרכי לבית הספר או בזמן פנאי בבית.
כמובן שהאזנתי לתחנות נוספות, אך משהו ב-88FM נגע בי קצת יותר: אולי זו האהבה האמיתית של התחנה ושדרניה למוסיקה ויראת הכבוד שהם חלקו וחולקים לה ( לאו דווקא לנישה הנוסטלגית כמובן), אולי זו המוסיקה שבתחנות אחרות התקשיתי למצוא ( כמו למשל רוני ידידיה שאצלו שמעתי לראשונה את "עמי פרנקל" של "עלי כותרת", הגרסה העברית ל-Mr Bass Man של ג'וני סימבול) בין אם זה רוק, ג'אז, בלוז, RNB, פופ ומוסיקת עולם.
מאוחר יותר, כשהתגייסתי לצבא, הרדיו בבסיס, מדי צהריים היה מכוונן באתנחתא בין המשמרות על 88FM והטייפ רקורדר הצבאי המשיך להקליט ולהתענג מהמוסיקה, שליוותה אותי ואת חבריי החל מהדרך לבסיס, השהות והשיבה הביתה משבוע מפרך.
מבלי לחטוא בהתנשאות או אריסטוקרטיות מיותרת, תמיד התחנה נתפסה ועודנה נתפסת כמגישת מוסיקה איכותית, מוסיקה נצחית ורב-דורית.
לא אשקר שיוצא לי להאזין מדי יום לתחנה ( עקב לו"ז צפוף לעיתים) אולם כשכן יוצא, אני אוהב לשתות אספרסו עם רוני ידידיה בבוקר – אני אוהב את הבחירות המוסיקליות שלו ( תמיד אהבתי) ובכלל את המוסיקה שלו, אוהב את ההפתעות שבעז כהן תמיד מכין ב"רוקר טוב" ומצליח למצוא את השילוב הנכון בין מוסיקת "מיינסטרים" לרוק עולמי פחות מוכר ( ולא פחות מוערך), גלית גורא עייני יודעת להכניס לאזניים גם אינדי טוב ומשובח לצד הבחירות הקלאסיות האחרות, גליה גלעדי יודעת לרקוח את שלל הז'אנרים והסגנונות ליציקה מעניינת ולא משעממת, אבנר גורלי, גיל מטוס, תומר מולדי ביזון, ריקי הראל, רוני ורטהיימר ובן רד יודעים לבחור בדיוק את השירים שהאוזניים כמהות לשמוע, מיכל אסולין יקירתי מביאה איתה את הגרוב, הסול והבלוז המשופשף אל תוך הלב והנשמה, גדי לבנה, אייקון הרדיו הותיק, נשאר רלוונטי תמיד ואני מעריך את הבמה שנותן ליוצרים צעירים ופחות מוכרים לצד הדברים הנורמטיביים וכך גם ירון חי מנשה שעושה חסד עם אמנים צעירים וותיקים הפעילים כיום וזקוקים לבמה וכמובן כך גם טל השילוני שמרגשת אותי בכל פעם שיוצא לי להאזין לה ביחס החם ובאהבה האמיתית למרואיינים ולמאזינים, ולבל נשכח את יונתן בן צור ויובל מסקין עם הג'אז המסורתי והחדשני ביותר שהוא פשוט דבש לאוזניים.
בסופי שבוע אני אוהב להאזין ליובל גנור המחזיר אותי היישר אל האייטיז , את מודי זנדברג מדבר על ביטלס, נעם גילאור ואלי לפיד מפנקים ב"מציאות", את החן של איריס לביא וההומור המיתולוגי של דורי בן זאב, וכמובן מוסיקת עולם עם איציק יושע ומשה מורד, שעוד מילדותי, כשצפיתי ב"נדודי שירה" על תכניות מוסיקה מהאייטיז, הערצתי את הידע שלו ואת אהבתו הכנה למוסיקה. אני אוהב את "הגל החדש" מהאייטיז ולהיטי הניינטיז שטל ארגמן עורכת ומגישה, וכמובן גם את רויטל עמית, יקירתי, שיודעת להגיש בקסם המיוחד לה את האולדיז על ברכיהם גדלתי. יצא לי לעיתים לשמוע ( לא באופן קבוע) בתחנה גם את יואב גינאי, מייסד התחנה ( ב-1995) ואושיית תרבות , שיודע שבכל פעם שהוא משדר, הוא יודע לגעת בדיוק במיתרי הלב.
וכמובן, איך אפשר לשכוח? קובי מנורה, האיש שחי, נושם ויוצר רדיו במשך 24 שעות ביממה, עבורי מייצג את הרוח החיה בתחנה והמסירות, המקצועיות והגאווה שהוא רוכש לתחנה וליושביה, מעוררים השראה.
כל הפרגונים הללו ועוד רבים וטובים מגיעים לכל אחד ואחת מהשדרנים, הטכנאים והאנשים הנוטלים חלק בהבאת מוסיקה טובה לאוזנינו ובאים לומר דבר אחד: תודה. תודה. תודה.
תודה על שאתם ממשיכים ללכת בקו הייחודי לכם ולא מתפשרים על איכות, תודה שאתם יודעים לתקשר עם המאזינים כחלק אינטגרלי מכל תכנית ותכנית ויודעים לתת להם מה שהם רוצים ולגרום להם להתחבר למוסיקה שביומיום שלהם, הם לא היו חושבים להאזין לה, תודה שאתם מחנכים דורות על גבי דורות להכיר את אבני היסוד של המוסיקה העולמית ולתת את השידורים החמים ביותר בזמן המדוייק ביותר, פשוט תודה.
רוצה לאחל לתחנה וליושביה עוד 20 שנה נוספות, מרתקות, מהנות ורוויות מוסיקה טובה – תודה שגידלתם וחינכתם אותי ועוד רבים אחרים ( ועדיין מחנכים).
