בלב תל אביב מסתתר לו מפעל שופרות עתיק עם סיפור יוצא דופן

מאחורי שער ברזל עם סמל דהוי של שופר לא הרחק משוק לוינסקי מסתתר לו מפעל שופרות – לא משהו שהייתם מצפים למצוא בלב 'מדינת תל אביב'. אלי ריבק (54) מכניס אותי למקום שנראה קצת לא מסודר. בכניסה 'למשרד' מסביב לשולחן המחשב על מדפים מאולתרים מונחים להם עשרות שופרות מסוגים וגדלים שונים. גם בחדר הצדדי שסמוך מונחים על המדפים ובתוך שקים שופרות על גבי שופרות. אם המשיח יחליט להגיע יש לי תחושה שהוא יעבור פה לבחור את אחד השופרות: על השאלה איזה שופר ישמש את המשיח יש מחלוקת רבה. איך באינדינאה ג'ונס ומסע הצלב האחרון זכור לי היטב הקטע בוא הארכיאולוג הנועז ד"ר ג'ונס נדרש לבחור לשתות מ'הגביע הקדוש' ששימש לכאורה את ישוע – על השולחן ניצבו עשרות גביעים מעוטרים, מוזהבים ויפים אבל הוא בחר לשתות הגביע מעץ הפשוט ביותר "הוא הרי היה נגר" סיפר ד"ר ג'ונס אבל בחנות המפעל של ריבק תוכלו לבחור בשופר של 150 ש"ז קטן ופשוט לבין שופר אנטילופה, גדול מרשים ומסולסל השווה ל 3500 ש"ח מי מבין אלו יכול לפתוח שערי שמיים ?

המפעל כאמור הוא איחוד יהודי אשכנזי – מזרחי. כי בעסקים אנחנו מאוחדים, בבתי הכנסת נו קצת פחות. אלי ריבק הוא בנו של אברהם ריבק שעלה ארצה מפולין בשנת 1927 ופתח מפעל שופרות בתל אביב, ריבק הבן יצר שותפות לפני 30 שנה עם צבי ברששת שאביו מאיר עלה אצרה ממרוקו בשנת 1947 כשהוא מביא עמו מסורת יצור שופרות שנמשכת עוד מהמאה ה – 13. יחד הם שילבו כוחות, "אנחנו מייצרים שופרות לכל העדות ומתאימים לכל דרישה" סיפר ריבק תוך שהוא עונה לאין ספור טלפונים ומציג לאנשים שמגיעים לקנות את השופרות. זו התקופה של שיא עונת המכירות שמתחילה כמה חודשים לפני חג תשרי וריבק עובד מבוקר עד ערב. למפעל נכנס בחור עם שיער ארוך, קעקועים וחולצה של תנועת נוער ומבקש שופר "תמיד רציתי שיהיה לי שופר": הוא מפתיע אותי כשהוא מספר לי שהוא בכל מהקריות "זה עושה וויב טוב הקול של השופר" הוא מספר וגם קונה אחד לחבר. אחריו נכנסות שתי נשים מבוגרות חובשות כיסוי ראש ובוחרות בצד 13 שופרות לא לפני שהם בודקות אותן בקול תרועה עזה, "אני קונה שופר לכל נין ונין שלי" מספרת הסבתא רבא ושולפת 3600 ש"ח. אחריהן נכנס בחור מזוקן עם כיפה שחורה שהוא מתברר 'בעל תוקע' (האיש שתוקע בשופר בבית הכנסת) והוא עובר שופר, שופר ולא מוצא את מה שהוא מחפש : "השופר הזה דורש יותר מדי כוח, ההוא יש לו קול בס וזה בכלל דק מדי". ריבק שתוקע כמעט בכל שופר שיש בצורה שמרעידה את הקירות מסביר לבחור שבשנה שעברה מצא שופר על הניסיון הראשון: "אתה צריך להבין שאין שופר שדומה למשנהו. אתה מנסה שהשופר יהיה דומה לזה שרכשת לפני שנה אך זה לעולם לא יקרה".

השופרות זה עולם ומלואו: יש שופרות רמב"ם של התימנים שלא מוכנים שיעצבו להם את השופר בתהליך ההכנה, יש שופרות מרוקאים שהם ישרים. יש שופרות מיוחדים שעושיים בקרני דישון, יש כאלו מאנטילופה וכמובן מקרני אייל. ככל שמלאכת הליטוש תהיה מדויקת יותר, עדינה יותר כך ערכו של השופר יאמיר.

לסיום סיפור מעניין שעומד מאחורי השופר של הרב גורן שהפך לאחד מסמלי הניצחון של מלחמת ששת ימים, כאשר הרב הונצח תוקע בשופר מוקף חיילי הצנחנים שזה עתה שחררו את המקום הקדוש. מתברר שהשופר הזה היה שייך לרב דוד הכהן סקאלי , שבו תקע לבני קהילתו במרוקו בחודש אלול ובחגי תשרי במשך שנים רבות.

הרב סקאלי היה ציוני נלהב וחשב בלבו שהגאולה קרבה. באחד הימים הגיע אליו תלמידו וחתנו הרב דוד אבן כליפא, ובישר לו שהוא עומד לעלות לארץ. הרב סקאלי שמח והתרגש, העניק לו במתנה את השופר שלו, ואמר לו: "בשופר זה ראוי לתקוע בזמן הגאולה."

כשהגיע הרב כליפא לארץ הוא פגש את הרב גורן שהיה הרב הראשי של צה"ל, והם שוחחו ארוכות. הרב כליפא שמח לשמוע על פועלו של הרב והעניק לו במתנה את השופר, בעודו מציין את דברי הרב סקאלי. בסופו של דבר כמה ימים לפני כיבוש הכותל השופר של הרב גורן נשרף ובעת כניסת הצנחנים לעיר העתיקה שלח את עוזרו להביא לו מביתו של חתנו הרב הנזיר את השופר של הרב סקאלי ובו הוא תקע לבסוף בעת שחרור הכותל