המתווה החדש של שר האוצר יוצר תמריץ לעושק קופת המדינה

מאת: עו”ד רם א. גמליאל

אין שום הגיון או הגינות בסיסיים במתווה החדש של שר האוצר החדש ישראל כ”ץ. המתווה החדש של משרד האוצר הוא דוגמה לחוסר אסטרטגיה, חוסר תכנון עתידי וקיבוע של נורמות פגומות מהיסוד תוך עידוד הציבור לעושק הקופה הציבורית על פני התנהגות אחראית.

אם בתחילת המשבר עודדה המדינה את המעסיקים (בין אם היתה הצדקה ובין אם לא) להוציא את העובדים לחל”ת להעביר את נטל המשכורות שלהם על הקופה הציבורית (במקום, לדוגמה, לשלם את אותו השכר למעסיקים כדי לעודד המשך העסקה והתמודדות רק עם המיעוט שבאמת לא ניתן היה להעסיקו בכל דרך אחרת לרבות מהבית) הרי שעכשיו שולחת המדינה מסר למעסיקים (לקראת גל שני או כל משבר עתידי) – התנהגו בחזירות!

עסקים שניסו לשמור הן על שגרת העבודה, הן על זמינות עבור הציבור והן על העובדים שלהם והמשיכו להעסיק את העובדים בחודשי הסגר (תוך ספיגת נזקים והפסדים) או מעסיקים שהזדרזו ועם תחילת פתיחת המשק החזירו עובדים לעבודה, בהתאם להנחיות המדינה והצרכים הציבוריים – לא יקבלו כלום! למה? כי הם עשו את הדבר הנכון!

היכן ההיגיון להציע למסעדות, לדוגמה, לחזור לעבוד שבוע בסוף מאי רק כדי לספר להן שהן יפגעו כלכלית אם יעשו את זה ויחזירו את העובדים לעבודה באותו מועד ולא ב-1.6?

מעבר להיגיון – היכן ההגינות השלטונית שבהוצאת הודעות על פתיחה מדורגת של המשק רק כדי שאותם מעסיקים, שספגו נזקים והפסדים, יגלו ששוב הם מפסידים בדיעבד במקום לתמרץ אותם?

מהצד השני – מעסיקים שהוציאו עובדים לחל”ת ללא כל סיבה (כולל עובדים שבשגרה עבדו מהבית או שהיו יכולים לעבוד מהבית), לרבות עסקים שלא נפגעו בכלל ממשבר הקורונה (חברות הביטוח לדוגמה), והשתהו עם החזרת העובדים עד היום (פעמים רבות ללא שום סיבה או אפילו תירוץ) – יקבלו 7,500 ש”ח עבור כל עובד.

אם כל זה לא מספיק – הרי שהתשלום יהיה מנותק קשר לחלוטין לשכר בפועל של העובד.

לעניין הזה משמעויות בכמה מישורים:

  1. מי שעשה את הדבר הנכון והמשיך להעסיק עובדים ולשמור על המשק מקריסה מוחלטת – יסבול (מסר עגום של המגינה).
  2. מי שניצל את המשבר לחסוך בהוצאות שכר והעמיס את אלו על הקופה הציבורית – הרוויח.
  3. מי שהמתין ולא פתח עד ה-1.6 – הרוויח ובגדול.
  4. ומי שמנצל את השיטה ומחזיר עובדים למשרה חלקית – מרוויח בכפל!

איזה מסר שולחת בזה המדינה לקראת המשבר הבא?מסר הפוך מזה שהיא צריכה לשלוח!

אילו שר האוצר היה מסתכל שני צעדים קדימה (להיתכנות התפרצות של גל שני וסגר נוסף) הרי שחלוקת הכספים היתה צריכה להיעשות הפוך לחלוטין:

  1. מי שהמשיך להעסיק עובדים וספג ירידה ברווחים – דווקא הוא יקבל פיצוי!
    המבחן צריך להיות מבחן הנזק ולא מספר “כמות העובדים שהוצאו לחל”ת ולא הוחזרו עד היום”.
    מדובר במבחן אמפירי פשוט, כאשר הנתונים ידועים למדינה (רשויות המס) וניתנים לבדיקה בקלות.
  2. מי שגילה אחריות והחזיר את העובדים בהקדם האפשרי (לפי מתווה המדינה!) – יפוצה קודם.
    למדינה אחריות למתווה היציאה מהסגר שהיא עצמה קבעה כאשר ביקשה, ואף דרשה, ממעסיקים לחזור לשגרה ולהתחיל להניע את גלגלי המשק חזרה והיא לא יכולה להתעלם היות מאלו שרצו ראשונים להיכנס מתחת לאלונקה (פעמים רבות תוך המשך הפסקים ונזקים וללא בשורה של ממש).
  3. מי שלא הפסיד אף לא שקל אחד (כמו חברות הביטוח לדוגמה) – לא יקבל אפילו שקל אחד. מהבחן צריך להיות מבחן ההפסד ולא מבחן כמות העובדים.
  4. מי שיחזיר עובדים למשרה חלקית או להפחתת שכר – יקבל פיצוי בהתאם להפחתה שהוא מצבע.
    לא ייתכן שמעסיקים יעשו רווח על גב העובדים מחד וקופת המדינה מאידך בחסות תוכנית ממשלתית וזה כאשר מעסיקים רבים, ובעיקר הקטנים והבינוניים, פשוט קורסים.

אבל, ולמרבה הצער, בהיעדר אסטרטגיה של ממש וכאשר שר האוצר מחפש תשובות אצל ההמון מה לעשות עם חצי מיליארד ש”ח (ואין אלא להצר שמי שמונה להיות שר האוצר לא יודע לתעדף את הצרכים הלאומיים) – אלו שמנצלים את השיטה ימשיכו להרוויח – והעוסקים הקטנים והבינוניים ימשיכו להפסיד.

והמסר לגל הבא (אם חלילה יקרה) או לכל משבר אחר (אם זו מלחמה, אסון טבע או כל דבר אחר שצפוי בישראל בשלב כזה או אחר וישבית את המשק) הוא מסר שלילי, חמור ושנוגד כל אינטרס ציבורי.

במשבר הבא צריכים כל המעסיקים, לפי מתווה שר האוצר ישראל כ”ץ, להזדרז ולהיפטר מכמה שיותר עובדים, להימנע כמה שיותר זמן מהחזרתם לעבודה (תוך פגיעה קריטית במשק ובאינטרס הציבורי, ולאחר מכן להחזיק אותם למשרות חלקיות – הכל כדי לגרוף כספים מקופת המדינה.

עצוב שזו הבשורה של שר האוצר!

עו”ד רם א. גמליאל  הוא יועץ אסטרטגי ויועץ משפטי וניהול סיכונים משפטיים לחברות ואנשי עסקים מזה 15 שנה.

תגובות

להשאיר תגובה