היום הקשה בשנה הגיע. בלי אפשרות לאכול. בלי אפשרות לשתות, אלא אם כן תבלע את הרוק במקרה הטוב או ש.. לא משנה. התיישבו לאכול ארוחה מפסקת ואחי אמר לאמא שלי "אני לא מבין למה צמים" שאמרה לו "תסתום את הפה שלך ותפסיק לדבר שטויות." אחרי 2 ביסים אני גם התעצבנתי "אחרי 8 שנים מגיע לי לדעת למה אני צם! אחרי שנה כזאת הוא צריך לצום בשבילי." אמא שתקה והמשיכה לאכול באלגנטיות מתחמקת, 2 נגד 1 תמיד עובד.

החלטתי לצום בכל זאת רק מפחד מהשלכות שיהיו לי במידה ולא אצום, לא יכול לקחת סיכון כזה. שוב נפסלתי כשהתחלתי את הצום 3 דקות אחרי השעה שהרבנים קבעו. הוספתי חטא על פשע כשהדלקתי את האור בלי כוונה ובמודע כיביתי אותו. אלוהים לא משלם על החשמל.

חברי ילדות הגיעו אליי הביתה כמו בכל שנה, רק בכיפור. פתחנו שולחן טאקי. הייתי דילר, שחקן וגם עצבני מזה שמנצחים אותי, אופי לא משתנה.  מנסה לרמות שאני שם 6 על 9 ו-9 על 6 ורק חבר אחד תופס אותי. השיא היה שהתחלנו לצעוק אחד על השני, צעקות צעקות, כמעט הלכנו מכות בגלל טאקי, בכיפור. מה עוללת אלוהים?

יצאתי לסיבוב בחוץ עם החברים וזה די מדהים, תשימו חבורה של גברים קופים בערב יום כיפור והם ימצאו משהו לבעוט בו, לשחק משחקים שמרביצים אחד לשני, אבל לא סתם מרביצים, צריך לפרק במכות. לקלל אמהות, לצחוק על שמנות ולבקש סליחה אחרי כל דבר כי "כיפור היום!".

את השעתיים האחרונות לצום העברתי בבית הכנסת, החלק הכי קשה. אזרתי אומץ ופתחתי ספר. אחלה גבר שלידי כיוון אותי לעמוד שאני צריף. אני מנסה לעקוב אחרי החזן שנקרא שליח ציבור, הוא קורא ב"קול חזק וברור". אני שואל את הבחור שלידי "תגיד, אתה מבין משהו? אני שומע מלמולים", הוא ענה לי "באמת קשה לעקוב". ומה הקטע הזה שאסור לצחצח שיניים 25 שעות? יש צחוקים ויש חלאס.

השתדלתי להגיד "אמן, עננו, בדיל ויעבור ועוד אמנים שצריך" איפה שהבנתי לנכון. כשהאנשים קמים להתפלל אני מחכה עד שהאחרון יקום ורק אז אני אקום. יש את המתחכמים שמתסכלים עליי שאני אקום ראשון ומתחילה מלחמה פסיכולוגית עד שאנחנו עושים סיכום בע"פ דרך העיניים שקמים ביחד.  

ה-40 דקות האחרונות הם פשוט עינוי, זה נראה שיש ים זמן אבל בעצם לא נשאר כלום, הדקות לא עוברות והקרב מבטים מופנה לשעונים שמעליי, סופר שניות ומאיות, כל רגע עם השעון ולא מוריד את העיניים. הדקות לא עוברות ואני מתחיל לאכול ציפורניים עד שדם ניתז לכל הכיוונים. חלר"ע(חטאנו לפניך רחם עלינו) עוד קצת וסיימנו.

נגמר הצום + 3 דקות תוספת זמן שנתתי עונש לעצמי על הגניבה בתחילת הצום. טלפון, וואטסאפ, פייסבוק, טלווזיה. וואלה.. טוב שיש פעם בשנה 25 שעות של שקט מכל הבלאגן. גמר חתימה טובה.

 

תגובות

להשאיר תגובה