קשה להאמין שניב מליחי, 28, הבחור התל האביבי החתיך, הנעים והמופנם הזה, הוא גם עגילה – גרושה מטורללת ומוחצנת שמסתובבת בשכונת עלייה בכפר סבא ומטרידה את מנוחתם של תושבי המקום.
למי שפספס את התופעה, “עגילה בשכונה” היא קומדיית מצבים אינטרנטית בכיכובו של מליחי, שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים והופכת אט אט לדבר החם הבא ביו טיוב ולאהובת הקהילה עם שלל חיקויים, שיתופים ואיזכורים. “מין סרט בורקס עם נגיעה תימנית”, לדבריו.
בסדרה מליחי משחק את עגילה, גרושה טרייה מהפריפרייה שמסתובבת בשכונה ומעוררת לחיים את כל יושביה המבוגרים. בין השאר היא נכנסת לבשל מאכלים תימניים אותנטיים עם נשות השכונה, מתופפת על דרבוקות, נלחמת על זכויות העובדים בבית המטבחיים המקומי, ומנסה לכבוש את לב ראש העיר בו היא מאוהבת. הדיסוננס בין מליחי לעגילה מעורר השתהות.
מאיפה הגיחה עגילה?
“עגילה איתי כבר משהו כמו חמש-שש שנים. היא נולדה ב-2010 בערב שאני וידידה שלי ערכנו בשכונה: “שורשי יהדות תימן” – ערב לשימור המורשת של השכונה. בערב הזה הקרנו סרטון של עגילה שצילמנו במיוחד, שהצליח מאוד, דובר הרבה וחצה את גבולות השכונה. אחרי זה, בתקופת הלימודים שלי בבית צבי הופעתי כעגילה פעם בשבוע בקאמל קומדי קלאב, בערבי במה פתוחה. עגילה היא דמות נורא קיצונית, היא נורא נורא שונה ממני. אני נהנה מהשוני הזה והולך איתו עד הסוף כשאני משחק אותה”.
ניב גדל בשכונת עליה בכפר סבא. שכונת עליה נוסדה בשנת 1949 כשכונת עולים שקלטה את דיירי המעברות של גל עולי תימן, במבצע “כנפי נשרים”. עד היום עולי תימן מאכלסים את השכונה וברחביה ניתן לצפות בטיפוסים מבוגרים, צבעוניים ומיוחדים מאוד. ניב בחר להפוך את השכונה ללב הפעילות של הסדרה.
מה שבאמת מעניין ומעורר השתאות הוא איך אתה גורם לאנשים מבוגרים כל כך מהשכונה לשתף איתך פעולה בצילומים? הם בכלל מבינים שזאת סדרה?
“בגדול יש עלילה. אנחנו יוצאים לצלם כשאנחנו יודעים מה הסיפור, אבל מאלתרים תוך כדי הצילומים. הזקנים שאתם רואים על המסך הם לא שחקנים ואין להם שורות כתובות. השחקן היחידי שבאמת משחק את הסיטואציות הוא אני. השאר הם התפאורה של השכונה”.
הרבה אנשים בסדרה הם לא רק מבוגרים, אלא גם דתיים מאמינים, אין להם בעיה עם זה שאתה מחופש לאישה?
“האנשים בשכונה מדהימים והם הפתיעו אותי כשקיבלו אותי בזרועות פתוחות, בחום ובחוסר שיפוטיות. יש גם מבוגרים בסדרה שלא מבינים ויודעים שאני גבר, וזורמים בטבעיות עם הסיטואציה. לדוגמא, מזל מפרק 3, כששיחקנו בהשלמת משפטים – היא לא הייתה מוכנה לקבל את העובדה שאני גבר והתייחסה אליי כאישה לכל דבר”.
יש אמירה מאחורי עגילה?
“בוודאי. מאוד כואב לי על התרבות של הוריי שהולכת ונעלמת. התרבות התימנית נכחדת. המבוגרים של השכונה שאנחנו מצלמים מייצגים עולם ישן שהולך ונעלם. עגילה והצעירים שאנחנו מצלמים מולם רק מדגישים את הפער הזה. זה כואב. אני רוצה להביא את התימניות מהמבוגרים לילדים הצעירים. לקחת ולשלב את העולם החדש עם הישן, יד ביד. אני מרגיש שדרך עגילה זה קצת קורה. אנחנו קצת מחיים את התרבות”.
העשייה של מליחי מעוררת השראה. לאחר שבית הספר למשחק בית צבי נפרד ממנו לשלום בשנה השלישית ללימודיו בתואנה שהוא לעולם לא יהיה שחקן, הוא כתת רגליו בין אודישנים ברחבי העיר. לאחר שספג כמה תשובות שליליות, החליט שהוא לא הולך להיות קורבן או לשבת בבית ולחכות לטלפון המיוחל בכדי להופיע במשך כמה שניות על המסך. הוא החליט לקום ולעשות. הוא גייס את חבריו הטובים אימרי קלמן כבמאי וטל אליה כיוצרת ויצא לצלם. היום הצוות שלהם כולל גם עורך, צלם, מאפרים ומפיקה, כשהשאיפה היא להתרחב. “בלי החברים המדהימים שלי כל זה לא יכול היה לקרות. פשוט מדהים וכיף לראות איך הם נותנים מעצמם לחלוטין למשהו שהוא שלי, ועוד כל כך מאמינים בי. מרגש.”
מלבד שיתופים הולכים וגוברים ברשת, בעיקר של קהילת הגייז, עגילה היא גם אורחת שבועית בתכנית רדיו ומייעצת למאזינים בשידור חי. “אני מקבל הודעות באינבוקס על בסיס יומיומי מכל כך הרבה סוגים של אנשים: משפחות מרובות ילדים, משפחות חד הוריות, גייז ואפילו ערבים, אנשים מסוריה ומצרים כותבים לי הודעות שהם ראו והתלהבו. כותבים לי כל מיני דברים בערבית”.
מה נקסט?
“עכשיו אנחנו מסיימים את העונה הראשונה, פרק אחרון יעלה השבוע, ובספטמבר כנראה תעלה כבר העונה השניה, שם עגילה תצא קצת מהשיכון, תגיע לעיר הגדולה תל אביב ותחווה קצת את העיר שלנו. יהיה מעניין”.
