הוא בן להורים קתולים אדוקים שהתגייר ועלה לארץ לבדו בגיל 23, הוא אלוף ישראל לשעבר בריקוד על עמוד (בעברו אלוף דרום אפריקה, פולין ובריטניה) שמפעיל סטודיו בתל אביב ללימודי התחום והוא מאמין שזה מתאים לכולם – ילדים, גברים ונשים בכל גיל. חוזה רודריגז, 28, בא לנפץ לנו כמה מיתוסים

תתפלאו, אבל יש דבר כזה, אלוף ישראל בריקוד על עמוד. תשאלו את חוזה רודריגז בן ה-28, שכבר מחזיק ברשימת תארים וזכיות בתחום הזה, שאינו מוכר לרבים. ב-2015 הוא זכה בתואר אלוף ישראל בספורט עמוד במקצה זוגות ובמקצה גברים, כאשר גם שנה קודם קטף את התואר בקטגוריית הגברים. לפני כן היה אלוף דרום אפריקה בספורט עמוד, בריקודים סלוניים ובג’ז מודרני, אלוף פולין בריקוד מודרני ואלוף בריטניה בהיפ הופ.  

רודריגז, במקור מדרום אפריקה, הגיע לבדו לתל אביב בתחילת שנות העשרים לחייו. מפגש בערב שישי עם משפחה יהודית שגרה בדרום אפריקה משך אותו ליהדות ועורר בו תשוקה לגלות את הארץ ששמע עליה כל כך הרבה. כשהגיע הוא החל לטפח את הספורט על עמוד שלא היה מפותח בארץ והחל ללמד בבתי סטודיו שונים. עם הזמן התבסס שמו ומעמדו, והוא החליט שהוא חייב מקום משלו שבו יוכל ללמד על פי הדרך שלו והשפה התנועתית שהביא איתו מדרום אפריקה. המטרה: לקדם ולהנגיש את הספורט הזה, שלדעתו נוצר לו סטריאוטיפ שגוי שלא בצדק.

מאוהב ביהדות, מתגעגע להורים

בסוף שדרות בן גוריון, בפאתי כיכר אתרים, התמקם בדיוק לפני חצי שנה הסטודיו לספורט וריקוד על עמוד של רודריגז. החלונות של הסטודיו שקופים ממש כמו חלון ראווה, כך שכל מי שעובר בכיכר יכול לצפות על הנעשה בפנים. הפגישה שלנו מתקיימת בסטודיו המעוצב שלו, סביבנו שמונה עמודים, על מנת להבין קצת יותר את הספורט המיוחד הזה, היכן נולד, כיצד הגיע לארץ ומה צפוי לו בשנים הבאות.

“הגעתי לארץ בגיל 23 מדרום אפריקה”, הוא מספר, “נולדתי לאמא הולנדית ולאבא פורטוגזי שחיים עד היום בדרום אפריקה. אני מתגעגע אליהם מאוד. אמא שלי מגיעה פעם בשנה לבקר אותי ועוזרת לי המון בזמן שהותה כאן. מגיל קטן נמשכתי לעולם הריקוד – בריקוד יש קסם שקשה להסביר אותו עד שלא מנסים, התנועה שזורמת בגוף והביטוי שניתן להביא דרכו. אני רקדן בלט ומודרני מקצועי, רקדתי ריקודים סלוניים. התחלתי לרקוד כבר בגיל תשע כשההורים שלי ראו שאני נמשך לתחום הזה ודחפו אותי. בדרום אפריקה ריקוד אצל גברים זה מאוד מקובל. השתתפתי בהרבה מאוד תחרויות ריקוד בכל העולם, לונדון, אוסטרליה, בכל אירופה, כשההורים שלי תומכים בי ועוזרים לי. לאחר כמה שנים, כשהתבגרתי, רציתי לגוון ולשנות. חיפשתי משהו חדש שיחבר בין הריקוד שאני מתעסק בו לבין ספורט וגיליתי את הספורט על עמוד. ראיתי גברים ונשים שתוך כדי תנועה וריקוד עושים גם תרגילי כוח ואקרובטיקה ורציתי לנסות גם. התאהבתי בתחום הזה והתחלתי להתאמן על בסיס קבוע. הרגשתי איך אני מתפתח מבחינה גופנית, הגוף שלי גדל, השרירים התנפחו וגם נהניתי מזה. ניגשתי לתחרות הראשונה שלי בדרום אפריקה וזכיתי במקום השני. מהנקודה הזו הבנתי שזה מה שארצה להתעסק בו בחיי. כשהגעתי לישראל לא רציתי לחזור לבלט ושמתי לב שספורט על עמוד אינו מפותח מספיק בארץ. התחלתי ללמד בבתי סטודיו שונים בחיפה, בקיסריה, בהוד השרון, בהרצליה ובתל אביב. זכיתי בתחרות הראשונה שהתקיימה בארץ במקום הראשון והפכתי לפופולרי ומוכר בתחום”.

מה זה בעצם ספורט על עמוד?

“ספורט עמוד הגיע מהאינדיאנים ההודים. הם היו קופצים ומטפסים על עצים, רוקדים ומבצעים כל מיני תרגילים אקרובטיים. הרוסים גילו את הספורט הזה והפכו אותו למתורבת יותר, כזה המבוצע על עמוד דק יותר מעץ ובעזרתו ומסביבו מבצעים את הריקוד תוך כדי הנפות רגליים והחזקה של העמוד. ריקוד זה קיבל גוון ארוטי מאוד ושולב במועדוני חשפנות, הפך לסליזי ופנה רק לנשים. עם השנים הוא השתנה וקיבל גוון ספורטיבי שעובד על הגוף והשרירים בשילוב תנועה, גמישות ואקרובטיקה”.  

איך התגלגלת לפתוח סטודיו משלך?

“לפני כשנתיים וחצי שכרתי סטודיו קטן בכיכר דיזינגוף עם 20 סטודנטים, ולאט לאט גדלו מספר הסטודנטים וגדל הסטודיו. במשך השנים הללו הפקתי כמה תחרויות בארץ שמגיעים להתחרות בהן משתתפים מכל קצוות המדינה והעולם. בנוסף ייסדתי את איגוד הספורט על עמוד בישראל ששולח נציגים רשמיים לתחרויות בינלאומיות”.

איך הגעת בכלל לארץ?
“בסוף שנות העשרים לחיי, כשעוד הייתי בדרום אפריקה – לפני שיצאתי למועדון הוזמנתי לארוחת שישי אצל משפחה של חבר שהכרתי שם. הם היו דתיים אדוקים שעשו קידוש כשכל המשפחה מלוכדת ואני הוקסמתי מהטקס ומהתהליך והתאהבתי ביהדות. חזרתי למשפחה הזאת עוד כמה פעמים, ואחרי כמה חודשים החלטתי להתגייר. הורי, קתולים אדוקים, היו בהלם מהבחירה, אבל השלמתי את התהליך תוך חמש שנים, והצעד הטבעי היה להגיע לישראל. כשהגעתי לארץ התאהבתי בישראל, באנשים, בנוף, בחופים. הבנתי שכאן אני רוצה להשתקע, להקים את ביתי וכאן אני רואה את עתידי מבחינה מקצועית”.  

“האמנתי שזה ספורט אולימפי”

בדרך כלל, כששומעים את הביטוי “ריקוד על עמוד”, האסוציאציה היא של ריקודים במועדון חשפנות. חוזה רודריגז מבקש לנפץ את הסטיגמה. “במועדוני חשפנות שמים דגש על ארוטיקה והריקוד שלהן מאוד פרובוקטיבי”, הוא מסביר, “חשוב לי שכשאנשים מסתכלים מבחוץ דרך החלונות על מה שמתרחש בסטודיו, שיבינו שכאן זה משהו שונה לגמרי ופונה לכולם – ילדים, גברים, נשים בכל גיל. השיעור נמשך כשעה, מתוכו 20 דקות חימום, ובו משלבים אלמנטים מיוגה, פילאטיס וקרוספיט. לאחר מכן הסטודנטים ממשיכים בלמידה של דברים חדשים ומאתגרים שמפעילים כל חלק בגוף”.

הספורט הזה מתאים לכל אחד?

“בהחלט. כל אחד שרוצה מוזמן להירשם לשיעור ולנסות. שיעור ניסיון עולה 40 שקל, ולפני כן צריך לגשת לרופא ולבדוק שהכל תקין וכשיר לבצע פעילות גופנית מסוג כזה. בשיעורים אני מתאים את התרגילים לסטודנטים שמגיעים על פי הרמה שלהם. כל סטודנט יודע באיזו רמה הוא, ובכל שיעור מנסים יחד לבצע תרגילים חדשים על מנת לעלות ברמה. רוב הסטודנטים מגיעים ללא רקע בספורט משום שהם לא התחברו עד היום לחדר כושר, ריצה או כל ספורט אחר. כאן הם מצליחים לשלב בין פיתוח גוף לגמישות וריקוד, כאשר הכל באווירה נעימה, שמחה ותוך עבודה קבוצתית. בנוסף נוצרות חברויות בסטודיו שזה מאוד נעים וכיף לראות, ומי שמגיע לכאן בא לא רק לפעילות שהוא עושה אלא גם בשביל החוויה והחברים”.

זה ריקוד מאוד נשי. איך גברים עושים את הספורט הזה? יש הרבה גברים?

“רוב העוסקים בתחום הם עדיין נשים. נשים יותר נמשכות לצד התנועתי, הן גמישות מאוד. אצלי יש 26 גברים שמגיעים באופן קבוע, כל הזמן יש מצטרפים חדשים שעד היום עשו את הפעילות הספורטיבית הנורמטיבית, וכאן הם מגלים ספורט חדש שמפעיל כל חלק בגוף. אם מחפשים בגוגל או ברשתות החברתיות אפשר לראות מאות גברים מכל העולם שמבצעים תרגילים אקרובטיים בלתי נתפסים מבחינה גופנית”.

לאחרונה פתחת סטודיו גדול יותר בכיכר אתרים, האם יש כל כך הרבה ביקוש?

“התחלתי מסטודיו קטן בכיכר דיזינגוף. עם הזמן גדל הביקוש ונוספו עוד ועוד שיעורים עד שלא היה אפשרי יותר לקיים אותם בסטודיו הקודם. פתחתי את הסטודיו בכיכר אתרים כדי לתת מענה לעוד הרבה מאוד סטודנטים שרצו להגיע ולהתאמן. בסטודיו החדש הוספתי שיעורים מתחומים נוספים מלבד ריקוד וטכניקה על עמוד כמו חישוק, יוגה, שיעורי ריקוד, מתיחות ועוד. לצד אלה נוספו מורים שמלמדים בסגנון שונה ממה שאני מלמד על מנת להעשיר את הסטודנט ולגוון עבורו”.

איך לדעתך מתקבל בארץ הספורט ריקוד על עמוד?

“בתחרות הראשונה בארץ היו רק 30 מתחרים, והיו רק שלושה-ארבעה בתי סטודיו בתל אביב. היום בתחרויות משתתפים מכל רחבי הארץ עשרות אם לא מאות משתתפים, ומספר בתי הסטודיו ללימוד גדל לכמה עשרות בכל רחבי ישראל. רק בתל אביב יש 15. המספרים מדברים בפני עצמם. אנשים לאט-לאט מבינים שזה ספורט לכל דבר, אבל יש לנו עוד דרך לעבור בשביל לשנות את התפיסה של התודעה הציבורית”.

אתה מפיק גם תחרויות. מה בתכנון בקרוב?

“בכל שנה אנחנו מארחים את תחרות ‘Pole sport’ בארץ ששלוחות שלה פזורות בכל רחבי העולם. בפברואר הקרוב זו תהיה השנה הרביעית. השופטים שמגיעים לשפוט הם בינלאומיים ואוהבים להגיע לארץ. גם מתחרים מגיעים מהעולם כי הרמה כאן מאוד גבוהה. בנוסף יש תחרויות נוספות כמו ‘ארט פול’ שזו תחרות המשלבת ריקוד כשסיפור עומד מאחוריו ו’פול באטל’ שהיא תחרות ספורט המשלבת כמה תרגילים בזמן קצר”.  

לאחרונה שמענו ש”Pole sport” ייכנס לאולימפיאדה ב-2024 – מה אתה חושב על זה?

“אני מאושר על כך ופעלתי רבות מאחורי הקלעים על מנת שזה יקרה. האמנתי שזה ספורט אולימפי. זה משמח אותי מאוד שסוף כל סוף נפתחה הדלת לספורט הזה והוא קיבל הכרה מהוועד האולימפי. בעקבות הכניסה לאולימפיאדה אנשים יוכלו לפתח מזה קריירה ולהפוך את אהבתם למקצוע”.

איפה אתה רואה את הספורט ריקוד על עמוד בעוד חמש שנים?

“יותר אנשים יתנסו בזה ולא יחששו, לא יתחבאו. יפתחו יותר בתי ספר ובתי סטודיו שיתעסקו רק בזה. כבר עכשיו נפתחים בתי ספר בלונדון וברחבי אירופה. יש לתחום הזה עוד הרבה לאן להתפתח ואני כולי ציפייה לראות איך וכיצד יתפתח”.

מה החלומות שלך לעתיד?

“החלום הגדול שלי הוא לייצג את ישראל באולימפיאדה. לטובת ההשתתפות באולימפיאדה אני משתדל להתאמן כל יום ולמצוא זמן בין שלל הפעילויות שאני עושה על מנת להגיע מוכן ולהביא מדליה לישראל. בנוסף אני שואף לקדם את הסטודנטים שלי למקומות הכי גבוהים שאפשר, שאפילו הם ייצגו את ישראל באולימפיאדה, ולפתח את הסטודיו שבניתי בעצמי”.

תגובות

להשאיר תגובה