הצלם הוותיק והמוערך אלכס ליבק פתח תערוכת צילומים בגלריית בסיס בעלת אופי פוליטי. בראיון עמו הוא מספר על התקופה הנוכחית, “אני לא זוכר חוץ מרצח רבין תקופה כה קשה”. וגם מגיב על סערת התמונה של נתניהו שגרמה לשוטרים להגיע לביתו של הבחור שפרסם אותה  “אנחנו אבדנו את הגבולות לבין כמה שמותר למדינה להתערב”.

אלכס ליבק, צלם הרחוב החשוב בישראל זוכה פרס ישראל לצילום מתגורר כבר חמש שנים במושב צופר אי שם בנגב. אבל הדי התקופה הסוערת הזאת לא נעלמים מעיניו. הוא אומנם לא מצלם במוקדי הסערה אך התערוכה שלו מאפשרת פרספקטיבה פוליטית וחברתית, “זוהי תערוכה פוליטית” הוא אומר, “כי אני אדם פוליטי ודווקא עכשיו זה אולי נכון מתמיד לעשות תערוכה כזו”.  

ליבק מתעד את החברה הישראלית, על הסוגיות והסכסוכים המלווים אותה, זה כארבעה עשורים באמצעות צילום ישיר. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 התפרסמו תצלומיו במדורים קבועים בעיתונים “חדשות” ו”הארץ” כחלק ממערך של עיתונות ביקורתית, החושפת נגעים במערכת הפוליטית, החברתית והבירוקרטית, ותרמו רבות להתקבלות הצילום כמדיום עיתונאי מן המניין בישראל.

“אני חושש שאנחנו גולשים לפאשיזם” הוא אומר, “לדעתי מאז רצח רבין לא היינו במצב כה מורכב. אז במקם לעשות פיוס והבנה אנחנו רק הולכים ונסחפים למקומות לא טובים”. שגיא הבר תושב גבעתיים פרסם בעמוד הפייסבוק שלו תמונה שצילם ליבק באספת בחירות של נתניהו לפני שלושים שנה בה נראה נתניהו מניף את ידו במה שעלול להתפרש כמועל יד. בעקבות כך שוטרים נשלחו לביתו של הבר בדרישה שזה יסיר את התמונה, “הפרשה הזו מוכיחה לי עד כמה התמונה הזאת רלבנטית למציאות חיינו כיום שבו לא ברור מה הגבול בה מותר למדינה להתערב במה שהפרט עושה”. ליבק רוצה שיהיה ברור לכולם “אסור לנתק את התמונה הזאת מההקשר הכללי של התערוכה” הוא מסנגר עליה, “התמונה כמו יתר התמונות התערוכה מרמזת על מגמה מסוימת. הכיבוש והשליטה בעם אחר אנחנו רואים כיצד זה זולג אל תוך המדינה. אני מודה שבזמנו הצטערתי שפרסמתי אותה אבל היום אני חושב שהיא מתאימה כתמרור ואות אזהרה ולא חס וחלילה כהשוואה”.  

 

תגובות

להשאיר תגובה