בשבוע שעבר התקיים יום הסקייטבורד הבינלאומי – לא ברורה הסיבה אבל זה תירוץ מספיק טוב בכדי לאסוף את קהילת הסקייטרים המקומית שמונה בין 2000 ל 3000 איש מגילאי 12 ועד 40 . אלו התכנסו במתחם גולדה בסמוך לתיאטרון הקאמרי בתל אביב כדי להפגין ביצועים – 'טריקים' בז'רגון המקומי. הקהילה ברובה מורכבת מבנים אך יש גם בנות שלא מפחדות להנסות בספורט הקשוח הזה
לפני כמה שבועות כשהסתובבתי בשכונה הוותיקה בקרית אונו צד את עיני בחור צעיר שקפץ עם הסקייטבוד שלו על מעקות ומעל מדרגות באופן שמשאיר אותך עם פה פעור. בירור קטן גילה לי שזהו שניר כובשי (23) שנחשב לאחד מהסקייטרים הטובים בישראל, "סקייטר אני מגדיר כאחד שעושה עם הסקייטבורד שלו קצת יותר מלהגיע ממקום למקום כלומר אחד שמתאמן בלעשות 'טריקים' (פעלול גופני בשילוב של הסקייטבורד)". ברוכים הבאים לאחת מהקהילות הספורטיביות הקטנות בישראל שמונה בין 2000 ל 3000 איש וגם כמה נשים אמיצות (מירושלים). עולם שלם של חוקים פנימיים, ז'רגון ואימונים בסיכון גבוה. ב 21 ליוני הם ציינו את יום הסקייטבוד שהוא גם היום הארוך בשנה
בחו"ל מקצועני סקייטבורד זוכים לחוזים שמנים ולספונסרים כמו נייקי בארץ זה הרבה פחות רציני, "הספונסרים בארץ" מסביר כובשי, "פחות נותנים כסף ויותר רוכשים עבורך ציוד עם הלוגו שלהם". גם לכובשי יש כמה ספונסרים שמממנים לו את הנעליים והקרש של הסקייבורד שגם אותו צריך להחליף. קרש מקצועי יכול להגיע לאלף שקל והוא עשוי עץ מייפל שבע שכבות ובעל גלגלי סיליקון חזקים. צריך גם להבדיל בין סקייטבורד לרכיבת כביש שהוא ארוך יותר ובעל גלגלים גדולים לבין סקייטבורד פעלולים. השנה גם התחום היה אמור להיכלל כענף ספורט רשמי באולימפיאדה אך הקורונה דחתה את התוכניות בשנה וכובשי הולך לככב שם בסרט מיוחד לחובבי הז'אנר שהתפרסם באותו היום.