היא סחפה בשבוע האופנה, מלבישה אושיות מקומיות, בעלת שתי חנויות מצליחות פלוס סטודיו והיתה מועמדת לתואר "מעצבת השנה" במגזין "את". מי את, לארה רוסנובסקי? ראיון
השנה האחרונה היתה טובה ללארה רוסנובסקי. במרץ האחרון היא גרפה תשבחות בשבוע האופנה הישראלי, במגזין "את" היא היתה מועמדת לתואר "מעצבת השנה", ועם הלקוחות שלה נמנות אושיות אופנה וסלבס כמו יעל בר זוהר, לינור אברג'יל, איה כורם, סנדרה רינגלר, יובל שרף, ליאת הר לב, עדן הראל ורותם סלע. רשימה חלקית. חוץ מזה היא מחזיקה בסטודיו ובשתי חנויות משגשגות, האחת בשוק הפשפשים והשנייה באוסישקין ברמת השרון. לא רע, במונחים מקומיים.
"ברגע אחד הפכתי לישראלית"
קצת ביוגרפיה על לארה רוסנובסקי: היא בת 51, מתגוררת עם בעלה ובתה ברמת החייל תל אביב, אמנית ומעצבת שעלתה מרוסיה בילדותה, הרגישה כנטע זר, ואז, בבת אחת, הכל התהפך.
"נולדתי במוסקבה לאימא כנרית ולאבא רופא ספורט", היא מספרת, "אבל גדלתי אצל סבא וסבתא שלי בסנט פטרבורג, בין אוספי אמנות לכינורות סטרדיוריוס עתיקים. מגיל שש ניגנתי על כינור וטופחתי בכל דרך אפשרית, וכשהייתי בת שבע, בשנת 1974, ההורים שלי עשו עלייה. מעניין שבארץ מקובל להשתמש במושגים של 'עלייה' למרות שכילדה זאת היתה ירידה בתנאים ביג טיים. הדבר שאני זוכרת זה ההלם מהכמות האינסופית של החולות מסביבי והבדואיות עם הבורקות והסלים על הראש. להגיע לירח מבחינתי היה יותר מתקבל על הדעת. בבת אחת קיבלתי מציאות שלא הסתדרה לי עם שום דבר שהכרתי, ובגלל שבאותה תקופה יישבו את הדרום ברופאים, שיכנו אותנו בבאר שבע. כיתות א' ו-ב' היו במבנים שדמו לקונטיינרים מאסבסט – הייתי יושבת בעיקר על הרצפה בשירותים ומחכה שהשיעור ייגמר. לא הבנתי אף מילה".
היא מספרת ש"זו היתה תקופה קשה ומנותקת, ואז, ביום אחד, ידעתי עברית. זה זמן ללא זמן בשבילי, ללא זיכרונות או תהליכים. פתאום, ברגע אחד הפכתי לישראלית עם סנדלים תנ"כיות וג'ינס מתרחב, למרות שלא כמו חברי הרוסים שהתעקשו לשכוח את הרוסית לתמיד, אני המשכתי לדבר עם ההורים ולמדתי לקרוא ולכתוב ברוסית. בחטיבה למדתי בגימנסיה הרצליה ובצבא שירתי ב-8200 עד שהכניסו אותי לכלא על עריקות. התחנה הבאה היתה בצלאל וגם שם הרגשתי לא שייכת, הייתי חייבת לחזור לאירופה ולעשות השלמה. בסוף השנה הראשונה ארזתי מזוודה, השארתי מאחורי אוטו, כלב ודירה בטלביה, וטסתי לסווינגינג לונדון".
רוסנובסקי מעצבת מאז שהיא זוכרת את עצמה. "תמיד ציירתי", היא נזכרת, "גם בזמן שניגנתי על כינור, בזמן השיעורים ובצבא. עוד לפני הצבא, בגיל 16, עיצבתי ליין חגורות ותכשיטים והופעתי על השער של 'זמנים מודרניים'. אחרי הצבא למדתי שנה בבצלאל ואז עברתי ללונדון ללמוד אמנות בסנט מרטין. למחייתי התחלתי לעצב תכשיטים ולמכור בשווקים של לונדון והרגשתי מאוד בבית במרחב העיצובי. אחרי שנה פתחתי חנות ב'הייפר הייפר', מקום משמעותי למעצבים באנגליה בשנות ה-90. כשחזרתי לארץ אחרי חמש שנים מצאתי את עצמי ממשיכה לעצב, הפעם בגדים".
שבע שנים בהודו
עם שובה לארץ הקימה רוסנובסקי מותג בהשפעה לונדונית בשם "פגנקה". "זה היה מותג צעיר ובועט", היא משחזרת, "הצלחה גדולה. אבל אחרי ארבע שנים הרגשתי שאני ממצה ונמשכתי למקומות אקזוטיים. רציתי לצאת למסע, משהו שדילגתי עליו לאחר הצבא, בגלל החינוך הסובייטי והדרישה למצוינות. אז עזבתי שוב הכל ונסעתי להודו, תחנה חשובה בחיי, שם חייתי שבע שנים מיד אחרי שמיציתי את העשייה שלי ב'פגנקה'. בהודו נחשפתי לריבוי ולאסתטיקה חדשה ומרגשת – עושר גדול של טכניקות עבודות יד וסגנונות".
מהיכן את שואבת את ההשראות שלך לקולקציות?
"ההשראות שלי מגיעות מכל דבר. זה תהליך לא מוסבר במונחים ליניאריים. הכל כל הזמן משתנה וכל מה שמסקרן אותי יכול להפוך להשראה: טבע, תהליכים פוליטיים, הילדות שלי, מוזיקה, וכמובן עולם האמנות".
לקולקציה העונה קראה רוסנובסקי בשם "קרקס". היא נולדה בעקבות המסע שלה למוסקבה והביקור בקרקס המפורסם של העיר, שנחשב בילדותה לאטרקציה מרכזית לילדי רוסיה. "בשבילי, אוהל הקרקס היה שיא החגיגיות וההתרגשות", היא מספרת, "אך כבוגרת, כל המעמד נראה לי נוסטלגי ופחות רלוונטי. נמשכתי לשחק עם האסתטיקה של הקרקס שנחרטה לי כל כך בתודעה מהמקום המפוכח של האמנית ולתת לו טוויסט במשמעות חדשה ואופנתית".
איך היה להציג בשבוע האופנה?
"שבוע האופנה היה מרגש, כמו מסיבה גדולה שהרימו רק לכבודי. הרגשה מאוד מחבקת של משפחה. זו הרגשה מיוחדת ומחזקת למעצב ופלטפורמה מצוינת לראות את עצמי מהצד".
איך משלבים אמהות עם קריירה?
"אמהות וקריירה זה להסכים להיות בנוכחות שקטה בקרבת התחום ההפוך. מצד אחד הקריירה, מצד שני הבית. אלה שני הפכים שצריך להחזיק. אין טכניקה מנצחת, אני ממציאה את עצמי בכל יום מחדש. אמא שלי היתה כנרית בפילהרמונית, אחד המקצועות התובעניים שיש – קונצרטים בלילות, חזרות בימים, נסיעות לחו"ל במשך חודשים. בקושי ראיתי אותה במשך ילדותי. מבחינתי, האתגר הכי גדול וההזדמנות הכי גדולה זה לעשות תיקון כאמא עובדת. אני מסיימת את העבודה בכל יום בשלוש ללא כל גמישות. זה מבחינתי ייהרג ובל יעבור, וכל יום מחדש שאני צולחת נראה לי כמו נס. הכל עניין של גבולות והתפקוד הגמיש בתוכם".
את מי היית רוצה להלביש?
"הייתי רוצה להלביש את ליידי גאגא, את אשתו של מלך ירדן, את אופרה וינפרי ואת האמנית מרינה אברמוביץ".
מה החלום שלך?
"החלום זה לייצר מרחב אינטראקטיבי של יצירה שמאחד בין אמנות, עיצוב, לימודי הכרה ותזונה אנרגטית. בעיני זו דרך חיים חדשה שנרקמת עכשיו. זו תקופה צפופה בשינויים ומרגשת שהכל בה נבחן מחדש ולכן טומן הרבה מאוד הזדמנויות. זו תנועה שמונשמת בכל יום על ידי עשייה חדשה. אני רואה את עצמי פועלת בסטודיו ותצוגה בחלל אחד שבו מתקיימים אמנות ואופנה, פלטפורמה שתאפשר מפגש בין אמנות ואומנות".
מהן התוכניות העתידיות שלך להתפתחות?
"הרבה דברים קורים בו זמנית. מצד אחד, עשייה מאוד אישית שקשורה לאמנות ולכתיבה, ומנגד פעילות מסחרית שמופנית החוצה לעולם. זה מרגש".
