בעידן שבו “הצלחה” מתורגמת כמעט אוטומטית לכסף, נכסים ושורת רווח, הספר “נתנאל – שם עת” של חן אלטר-מאיר מבקש לעצור לרגע את המירוץ. לא כדי להתכחש לו, אלא כדי לשאול שאלה מטרידה ופשוטה כאחד: הצלחה של מי אנחנו רודפים בעצם?
זהו ספר שמתיימר להיות ספר תודעתי — ובמידה רבה גם עומד בכך. אלטר-מאיר לוקח אותנו אל תוך עולמו של גיבור שמסרב לשחק לפי הכללים המוכרים של “עוד, יותר, מהר”. נתנאל לא מחפש כסף כיעד, אלא חלום. ייעוד. אמת פנימית. ובכך, הספר מציב אלטרנטיבה כמעט חתרנית לנרטיב השולט היום בשוק הספרים, הסדנאות והמנטורים: לא עוד “איך תכניס שפע לחיים שלך”, אלא “למה אתה בכלל רוצה את השפע הזה”.
בעוד שרבים מהמדריכים בני זמננו מבטיחים לנו נוסחאות לתודעת כסף, שיווק עצמי ושגשוג מהיר, אלטר-מאיר בוחר מסלול אחר. הוא לא מציע קיצורי דרך, ולא מחלק צ’ק פתוח לאושר. במקום זה, הוא מתעקש להכניס לשיחה מושגים שפחות נוח להתמודד איתם: ערכים, משמעות, פשרות, ויתורים — וגם מחיר. כי אחד הדברים החזקים בספר הוא ההבנה שהגשמה עצמית איננה פוסטר מעוצב, אלא תהליך שדורש ויתור על נוחות, סטטוס ולעיתים גם על ציפיות של אחרים.
האם הדרך של נתנאל מתאימה לכולם? כנראה שלא. ודווקא כאן טמון כוחו של הספר. הוא לא מטיף, לא קובע אמת אחת, ולא מנסה לשכנע אותנו לנטוש קריירה או להחליף חיים. במקום זאת, הוא מזמין אותנו לבחינה כנה: מהי הצלחה עבורי — ומה אני מוכן לתת, או להפסיד, כדי להגיע אליה?
זהו ספר שיכול לעורר אי-נוחות אצל מי שמורגל במדדים ברורים של הצלחה. הוא מאתגר במיוחד אנשים שכבר “הצליחו” כלפי חוץ, אבל חשים שמשהו פנימי נשאר מאחור. במובן הזה, “נתנאל – שם עת” איננו ספר תשובות, אלא ספר שאלות. שאלות שלא תמיד נעים לשאול, אבל קשה מאוד להתעלם מהן אחרי שסוגרים את הכריכה.
בסופו של דבר, אלטר-מאיר לא מבטל כסף, הישגים או שאיפות. הוא פשוט מסרב לתת להם בלעדיות על מושג ההצלחה. וזה, אולי, הדבר הכי רדיקלי שאפשר לכתוב היום.
